עת"מ 41917-10-13

תקציר

המחלוקת נסובה סביב שתי סוגיות מרכזיות: האם העותרת מחויבת לשלם למשיב היטל השבחה או תמורה נוספת בגין תוספת זכויות בנייה בנכס, והאם המשיב סירב כדין ליתן היתר בניה, כנטען על ידי העותר. העותרת טוענת כי היא אינה אחראית לכל חוב כלפי המשיב וכי החלטתו של האחרון לסרב להיתר הבנייה התבססה על שיקולים זרים. עם זאת, הראיות מצביעות אחרת. העותר, לאחר שנטל על עצמו את כל התחייבויותיו של הבעלים הקודם על פי שני חוזים – אתא וחול הזהב – מחויב בתשלום תמורה נוספת בגין זכויות הבנייה הנוספות. הדבר מאושר על ידי הוראות החוזה והודאתה של העותרת כי בחנה ביסודיות את ההסכמים. זאת ועוד, דרישת המשיב לתשלום מוצדקת משום שהעותרת, בחוסר תום לב, ביקשה ליהנות מההסכמים בטענה לפטור מהיטל השבחה תוך התחמקות מתשלום עבור הזכויות הנוספות. המשיבה, הפועלת כרשות מנהלית וחייבת בתשלום על פי חוזה אתא, הייתה רשאית לסרב לקבל היתר בניה עד לתשלום ההיטל, במיוחד נוכח חוסר תום הלב של העותר. בית המשפט מוצא כי המשיב שקל שיקולים לגיטימיים בסירוב להיתר ודוחה את העתירה. בנוסף, חויב העותר לשלם הן למשיב והן למשיב הפורמלי שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪.