ע"פ 6101/16

תקציר

לאחר בחינת הטיעונים, הראיות והעדויות שהוצגו בתיק, נקבע כי יש לדחות את הערעור על הכרעת הדין, ואילו הערעור על גזר הדין יתקבל באופן חלקי. בית המשפט הכיר בסמכותו לתעדף הצהרות של עדים חיצוניים על פני עדויות בבית המשפט בהתבסס על פקודת הראיות, והדגיש כי קביעות עובדתיות נשמרות בדרך כלל אלא אם כן מתגלות סתירות חזקות. הודעותיו של המתלונן, שהוקלטו במועדים שונים, היו עקביות ומפורטות, ולפיכך העדיפו את עדותו בבית המשפט למרות התנגדותו של המערער לחוסר עקביות לכאורה. הראיות הנסיבתיות, לרבות ממצאים פורנזיים והמניע, היו חזקות דיין כדי לתמוך בהרשעה מעבר לספק סביר. ערכאת הערעור אישרה כי לא נפל כשל חקירתי מהותי הפוגע בזכויותיו של המערער. גזר הדין נחשב לחמור, בהתחשב במעשיו החמורים אך בסופו של דבר לא הפוגעניים של המערער, שכללו שימוש מתוכנן, אם כי לא קטלני, בנשק. גזר הדין הותאם מתשע לשמונה שנים, תוך הכרה בנזק הפוטנציאלי ובהתנהגותו של המערער. פסק הדין אושר עם הפחתה של שנה במאסר.