ע"א 750/90

תקציר

בית המשפט העליון דחה ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים שאישר את תוקפה של צוואה. עיקר המחלוקת נסובה סביב שתי צוואות עוקבות, כאשר חלקו של המערער פחת משמעותית בצוואה האחרונה. המערערת טענה כי המשיב, נהנה שקיבל חלק גדול יותר בצוואה שבמחלוקת, השתתף בעריכתה, ובכך הפך את הצוואה לפסולה לפי סעיף 35 לחוק הירושה. עם זאת, בית המשפט קבע כי העברת הוראות המצווה לעורך הדין אינה מהווה השתתפות בעריכת הצוואה, ואין די בעצם הגדלת חלקו של המשיב כדי להסיק השפעה בלתי הוגנת. שנית, המערערת טענה כי המצווה נעדר את הצלילות הנפשית לביצוע הצוואה. בית המשפט מצא ראיות רבות, כולל עדויות של רופאים ועורך הדין המנסח, כי המצווה היה בדעה צלולה. הסתירות בעדויות שהזכיר המערער לא היו מהותיות ולא הצדיקו התערבות בהערכות המהימנות של בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון נעתר אפוא להחלטת הערכאה הנמוכה יותר ודחה את הערעור, תוך שהוא מאשרר גם את ההוצאות שנפסקו נגד המערער. השופט י' מלץ נתן את פסק הדין, בהסכמת הנשיא שמגר והשופט א' גולדברג.