ע"פ 6417/10

תקציר

הכרעת הדין דנה במהימנות עדותה של המתלוננת, ש', שהאשימה את דודה בריבוי עבירות מין במשך מספר שנים, בהיותה בת 9 עד 11. בית המשפט מפרט מדוע הוא מוצא את עדותה של ש' אותנטית, אמינה ומספיקה כדי להרשיע את המערערת במרבית האישומים, חרף סתירות ופגמים בגרסתה לאירועים. אלה כוללים עיגון האירועים בזמן ובמקום, הקושי הנפשי שלה לתאר אותם והרושם הכללי שהותירה על השופטים. דעת הרוב סומכת על גרסתו של ש' כי אולץ על ידי המערער לגעת באיבר מינו, חיבק אותה ונגע באיבר מינה והשכיב אותה על גופו העירום. עם זאת, בית המשפט מוצא את המערערת לא אשמה באישום של תקיפה בנסיבות מחמירות נגד ש', מחוסר ראיות מספיקות, שכן גרסתה לאירועים האלימים שהתרחשו לא הועלתה בזמן אמת, וסתרה גרסאות קודמות. האירוע לא תועד ויזואלית, דבר המקובל על בית המשפט בשל נסיבות חריגות, וגם הסבריה של ש' לעדותה המאוחרת נחשבים סבירים. המערער הורשע אפוא בשלוש עבירות מין ונידון לארבע שנות מאסר מיום מעצרו. השופט י' עמית מציע להפחית את העונש בשישה חודשים ל-42 חודשים, בשל הזיכוי באישום אחד, שהשופט א' רובינשטיין והשופט ח' מלצר מסכימים עליו.