ע"פ 143/05

תקציר

הכרעת הדין דנה בערעורו של נאשם שהורשע בעבירה על סעיף 288 לחוק העונשין על כך שכתב על כרזה כי יש לפטר חוקר משטרה בגין שיתוף פעולה עם עבריינים. עוד נכתב בכרזה כי "המשטרה לא צריכה תפוחים רקובים". בערעור נטען כי זכותו של הנאשם לחופש ביטוי גוברת על זכותו של עובד הציבור להגנה, ומבקש לבטל את ההרשעה. מסקנת השופטים היא כי בהתבסס על פסיקה קודמת, ההגנות שבחוק איסור לשון הרע – לרבות טענת "האמת שדיברתי" ותום הלב – אינן חלות במקרה זה. לפיכך, קובעים השופטים כי ההגנות שמעניקים חוקים אלה אינן חלות על נאשמים בהפרת סעיף 288, שמטרתו להגן על המוסד ולא על עובד הציבור היחיד. הקביעה מושפעת גם מכך שטענות הנתבע לא הוכחו בבית המשפט, והשופטים מסרבים לדון באופן ניהול ההליך. עם זאת, השופטים מכירים בבעייתיות בפרשנות הגורפת של החוק, המתנגשת עם חופש הביטוי. הם מציעים כי על התביעה לנהוג באיפוק בהחלטה להגיש כתבי אישום בגין עבירות מסוג זה, ולשקול את האינטרס הציבורי ואת אמיתות הטענות. עוד ממליצים השופטים כי היועץ המשפטי לממשלה יבהיר את מדיניות התביעה ביחס לעבירות אלה וישקול תיקון חקיקה שיצמצם את תחולתן הרחבה. למרות המלצות אלה, הערעור נדחה.