דב"ע נו/153 - 3

תקציר

פסק הדין דן במידה שבה ניתן לערער על החלטות ביניים שניתנו על ידי הרשם כאשר הן פועלות מכוח סעיף 27(ב) לחוק בית הדין לעבודה, והאם ערעורים כאלה הם זכות או טעוני רשות. סמכויות הרשם והליכי הערעור מפורטים בסעיף 27 לחוק בית הדין לעבודה ובסעיפים 95 ו-96 לחוק בתי המשפט. החוק מבחין בין ערעורים על החלטות רשם לפי סעיף 27(א), שניתן לערער עליהם בזכות לבית הדין הארצי או לבית הדין האזורי, לבין ערעורים לפי סעיף 27(ב), הטעונים רשות ערעור לבית הדין הארצי בשאלה משפטית. ההבדל, לשיטתו של בית המשפט, נעוץ באופי הסמכויות המופעלות על ידי הרשם, בהיותן סמכויות כלליות הנתונות לרשם בתי המשפט או סמכויות שיפוט מיוחדות. ערעורים על החלטות שהתקבלו במסגרת "דיון מהיר" נידונים בסעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה, שאינו מזכיר את יכולת הערעור על החלטות ביניים. בית המשפט מפרש שתיקה זו כאינדיקציה לכך שלא ניתן לערער על החלטות ביניים שניתנו במהלך "דיון מהיר", אפילו ברשות, על בסיס מטרתו של הסעיף לעשיית צדק. הדבר נתמך גם באנלוגיה לבית המשפט לתביעות קטנות, שגם הליכים דומים לו אינם מאפשרים ערעור על החלטות ביניים. לפיכך, החלטות ביניים שניתנו על ידי הרשם לפי סעיף 27(ב) ב"דיון מהיר" מחייבות רשות ערעור על פסק הדין הסופי ומופנות לבית המשפט המחוזי. בית המשפט מדגיש כי זכויות הערעור הרגילות על החלטות הרשם מושעות לטובת זירוז פסק הדין, וסעד של בעל דין הוא בקשת רשות ערעור על פסק הדין הסופי. לפיכך, הערעור בפני בית המשפט, המערער על החלטת ביניים של הרשם ב"דיון מהיר", נדחה.