בג"צ 8361/20

תקציר

בפסק הדין שניתן ביום 7.10.2021 החליט בית המשפט לדחות את העתירה על הסף ולגופה. הדחייה התבססה בעיקר על כך שהעותרים לא מיצו את כל ההליכים המשפטיים הנדרשים בטרם פנו לבית המשפט, דרישה המבטיחה יישוב סכסוכים יעיל וממוקד תוך כיבוד ההליך השיפוטי. בנוסף, בית המשפט לא מצא טעם מהותי בטענות. הסוגיה נסובה סביב ההסדר ההומניטרי מ-87', שאפשר לאנשים מיהודה ושומרון השוהים באופן בלתי חוקי במזרח ירושלים להימנע מגירוש ולנוע בחופשיות בין אזורים. בית המשפט הדגיש כי היתר זה לא נועד להגביר את זיקתו של המחזיק לישראל או להקנות זכויות תושבות חוקיות כלשהן. המשיבים, לרבות רשויות המדינה המופקדות על מדיניות ההגירה, נחשבו כבעלי שיקול דעת רחב בעניינים אלה, ובית המשפט נמנע באופן מסורתי מלהתערב אלא אם כן הוצגו נסיבות מיוחדות, שלא באו לידי ביטוי במקרה זה. עוד טענו העותרים לאפליה, שכן מעמדם לא שודרג לצד המעורבים בהליכי איחוד משפחות לפני חוק הוראת השעה משנת 2003. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הגורם המרכזי לא היה משך השהייה אלא מועד תחילת תהליך האיחוד, ובכך ביטל כל הקבלה שציירו העותרים. כתוצאה מכך, הורה בית המשפט לעותרים לכסות את הוצאות המשפט של המשיבים בסך 5,000 ₪. השופטים י' קרא וג' וילנר הסכימו עם פסק דינו של השופט נעם סולברג.