פש"ר 62430-11-15

תקציר

הנאמן עותר לביטול הסכם מכר שנחתם בין החייב למשיב בנוגע לדירת החייב, ולביטול הערת אזהרה שנרשמה כנגד הדירה לטובת המשיב. המשיב טוען כי רכש את הדירה בתום לב ובתמורה ועל כן הסכם המכר צריך לעמוד. הנאמן טוען כי מדובר בהענקה שלא כדין כמשמעותה בסעיף 96(א) לפקודה, המאפשר לו לבטל את ההסכם, שכן החייב פשט רגל פחות משנתיים לאחר מועד ההענקה. הנאמן טוען, כי המשיב אינו יכול לטעון לחריג של פעולה בתום לב ובערך, שכן ידע על קשייו הכלכליים של החייב בעת חתימת ההסכם וממילא לא שילם את התמורה כנדרש. לחילופין, טוענים הנאמן ואשת החייב כי יש לבטל את הסכם המכר משום שלא מומש והוא על פניו. בית המשפט מקבל את טענתו העיקרית של הנאמן ומוצא כי הסכם המכר הוא אכן הענקה פסולה כמשמעותה בפקודה. מהראיות עולה כי המשיב לא היה רוכש תמים. אביו של המשיב, שהיה "הרוח החיה" מאחורי העסקה, ידע על קשייו הכלכליים של החייב והשתמש במשיב ככיסוי לעסקה. יתר על כן, נראה כי התמורה ששולמה על ידי המשיב הוחזרה לו, כך שיש לאפיין את העסקה כעסקה סיבובית, ובכל מקרה התמורה ששולמה לא הייתה בהתאם להוראות הסכם המכר. בנוסף, קובע בית המשפט כי המשיב לא פעל בתום לב וכי התמורה ששולמה לא הייתה תמורה בעלת ערך כמשמעותה בפקודה. בית המשפט מדגיש כי אביו של המשיב לא ביקר בדירה לפני חתימת הסכם המכר, דבר המצביע על כך שהמשיב לא היה מעוניין באמת ובתמים לרכוש את הדירה למגורים. עדותו של האב נמצאה מבולבלת ומלאת סתירות, ובית המשפט מעדיף את גרסת האירועים שהציגו החייב ועדים נוספים. ככלל, הראיות תומכות בטענת החייב כי הסכם המכר נועד להבטיח חוב קיים לאביו של המשיב, ולא היה במכירת אמת. בית המשפט מוסיף וקובע כי יש לבטל את הסכם המכר לחילופין על פי דיני החוזים, שכן הוא לא מומש, וכן מהווה "הסכם למראית עין". לפיכך, בית המשפט מורה על ביטול הסכם המכר וביטול הערת האזהרה שנרשמה כנגד הדירה. המשיב חויב לשלם את הוצאות הנאמן, אשת החייב והנאמן בסך כולל של 40,000 ₪. עוד ממליץ פסק הדין לרשות המסים לשקול לחקור את נסיבות העסקה.