רע"פ 8670/19

תקציר

בפסק דין זה החליט בית המשפט לדחות את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי המקרה אינו עומד בקריטריונים לערעור חריג, אשר בדרך כלל כרוך בסוגיה משפטית עקרונית או בעיוות דין פוטנציאלי. עניינו של המבקש נסב סביב החלת עבירת ההסתה לאלימות, אשר בית המשפט מצא כי אין בה כדי להעלות עקרונות משפטיים משמעותיים המצדיקים ערעור נוסף. בית המשפט התייחס לסעיף 144ד2(א) לחוק העונשין, וציין כי מעשיו של המבקש נופלים בתחומו שכן קיימת אפשרות ממשית שהתקשורת הציבורית שלו עלולה להוביל לאלימות. החוק, כפי שהותווה, מכסה הן חלוקה כללית בין אנשים והן הפצה ספציפית באמצעות מחשב, תוך הדגשה כי עבירה זו חלה כפי שנקבע הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי בית המשפט המחוזי. בפסק הדין הודגש כי הטענות שהוצגו נוגעות יותר לנסיבות הספציפיות של המקרה ולא לשאלות משפטיות רחבות יותר, וכי ערכאות הערעור נמנעות בדרך כלל מלהתערב בקביעות עובדתיות כאלה, אלא אם הן כרוכות בשאלות משפטיות חדשות או בעקרונות משמעותיים. בסופו של דבר, הסכים בית המשפט עם עמדתו של בית המשפט המחוזי כי התקשרויותיו של המבקש תרמו לאווירה טעונה העלולה להסית לאלימות, במיוחד נוכח המתיחות הידועה סביב פינוי היישוב. לפיכך נדחתה הבקשה, וההחלטה ניתנה ביום 27.2.2020.