ע"פ 2485/00

תקציר

במקרה של חשד לעבירות מין בתוך משפחה, הורשע המערער על סמך עדות אחותו, לצד ראיות מאמתות. למרות טענותיו של המערער בדבר חוסר עקביות והטיה משפחתית נגדו, אישר בית המשפט העליון את ההרשעה. בית המשפט הכיר בכך שעדויות מודחקות של נפגעי עבירות מין במשפחה, בעיקר קטינים, היא תופעה מוכרת בשל פחד, בושה ויחסים משפחתיים מורכבים, שאינם בהכרח מערערים את אמינותם. המתלוננת הייתה כבת עשר כשהחלו האירועים, מה שהדגיש את חוסר ההבנה שלה ואת יכולתה לדווח מוקדם יותר. היא חשפה את ההתעללות רק במהלך הסלמה שחלה לאחרונה במעשיו של המערער, מה שהוביל בסופו של דבר לחשיפתה בפני עובדת סוציאלית ובני משפחה. בית המשפט לא מצא סיבה ממשית לפקפק באמינותה, וציין כי סתירות קלות בדבריה לא גרעו מליבת האמת של טענותיה. טענותיו הנגדיות של המערער נדחו, כאשר בית המשפט מצא את עדותו בלתי אמינה. הוא נידון לארבע וחצי שנות מאסר בפועל ומאסר על תנאי נוסף. חומרת העבירות, יחד עם עברו של המערער והשפעתו על הקורבן, הצדיקו את גזר הדין כאמצעי גמול והרתעה. הערעור על ההרשעה וגזר הדין נדחה, ואישר את פסק דינו של בית משפט קמא.