ע"מ 51427-05-10

תקציר

פסק הדין דן בערעורו של נישום על החלטת פקיד השומה לדחות את בקשתו לנכות הוצאות מסוימות משומות המס שלו לשנים 2007 ו-2008. הסוגיה הראשונה אליה נדון בערעור היא ניסיונו של הנישום לנכות הפרשה בגין התחייבויות מותנות הקשורות לסכסוך משפטי עם ספק דלק. בית המשפט מצדד בטענת פקיד השומה כי הסבירות שהנישום יצטרך לשלם את החוב המותנה אינה סבירה דיה, ולכן לא ניתן לראות בהפרשה הוצאה הניתנת לניכוי. בית המשפט מסכים גם עם עמדת הממונה כי ביטול ההפרשה לא הביא לרווח הון לנישום. הסוגיה השנייה נוגעת לניכוי דמי ניהול ששולמו לחברה בבעלות שני בניו על ידי הנישום. בית המשפט מוצא כי מדובר בעסקה מלאכותית שמטרתה להקטין את חבות המס, שכן שכר הטרחה שהועבר לחברה של הבנים נעדר הצדקה כלכלית. בית המשפט פוסק לטובת ניכוי חלקי של שכר טרחה זה על ידי פקיד השומה, בהתבסס על המשכורות ששולמו בפועל לבניו של הנישום. הנישום העלה גם שתי טענות מקדמיות. הראשונה מתייחסת לתקופת ההתיישנות, וטוענת כי השומה לשנת 2004, המתייחסת לשנות מס קודמות, הוצאה מחוץ למסגרת הזמן המותרת. בית המשפט מסכים עם הנישום ומתקן את הצו משנת 2004 לגבי הכנסות משנים קודמות. הטענה המקדמית השנייה נוגעת לשרירותיות הנטענת של השומה, אותה דוחה בית המשפט, בקובעו כי חוסר ידיעתו של פקיד השומה בפרטים היסטוריים מסוימים לא השפיע על תוקפה של השומה. בנוסף, הנישום ניסה לערער בסיכומיו על ביטול קנס גירעון, שבית המשפט מסרב להידרש אליו, שכן הנושא לא הועלה בנימוקי הערעור או בשלב ההוכחות. בית המשפט דוחה את הערעור, למעט החלק הנוגע לצו משנת 2004 ולשנים קודמות, ומורה לנישום לשלם לפקיד השומה שכר טרחת עורך דין.