רע"א 7342/18

תקציר

בית המשפט דן בבקשה למתן רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי הקשור להחלטת הרשם בדבר תוקפו של עיקול נכסים זמני. בית המשפט קבע כי ניתן להפעיל את הסמכות לפי תקנה 410 לחוק סדר הדין האזרחי להתייחס לבקשה כאילו כבר ניתנה חופשה. התיק נסב סביב הסוגיות הפרוצדורליות של הטלת עיקול על נכסי חייב המוחזקים על ידי צדדים שלישיים. בתחילה, לא AIG ולא הפניקס מילאו באופן מלא אחר דרישות ההודעה לאחר העיקול, והמשיבים לא ביקשו אישור לקבצים המצורפים במועד. עם זאת, המבקשים פעלו כאילו העיקולים נמשכו, וסירבו להעביר את הכספים המוחזקים. בית המשפט מצא כי טעויות פרוצדורליות אלה אינן מבטלות באופן אוטומטי את העיקולים. היא שמה דגש על שמירה על כללים 376-380 לטיפול בעיקולים, שנועדו לנהל סכסוכים על בעלות בנכסים מצורפים, תוך הבטחת בהירות פרוצדורלית. למרות החריגות, נסיבות כגון ציות המחזיקים וחוסר המעש של המבקש אפשרו לבית המשפט לשמור על תוקף העיקול. יש לציין כי מבחינת AIG, הגשה מאוחרת נתפסה בסלחנות, תוך הכרה בשיקול הדעת של בית המשפט להאריך מועדים במקרים ייחודיים. מבחינת הפניקס, ההחלטה לקיים את העיקול, למרות היעדר הודעה מוקדמת, התבססה על נסיבות חריגות המצביעות על כך שלא נגרם נזק. בסופו של דבר, החלטות פרוצדורליות הקשורות לסעד זמני רואות בדרך כלל התערבות מוגבלת בערעור. הערעור נדחה מבלי להטיל הוצאות, ובכך אישר את הדעה כי חריגות בנוהל לא צריכות להיטיב עם החייב אם החומר לא נפגע. להחלטה הצטרפו השופטים עמית ווילנר, והיא תומכת בפסק הדין העיקרי של השופטת ברק-ארז.