עמ"ש 7457-05-15

תקציר

המקרה סובב סביב השימוש בזרעו של אדם שנפטר לאחר מותו. למנוח, שי, לא הייתה צוואה בנוגע לשימוש בזרעו שכן הוא לא צפה את מותו המוקדם. השאלה העיקרית שהיה על בית המשפט להכריע בה הייתה מה היו רצונותיו של שי בנוגע לשימוש בזרעו לצורך הולדה, אילו ידע על מותו הקרב. המערערת הייתה אלמנתו של שי שלא רצתה להשתמש בזרעו ואף התנגדה לשימוש בו על ידי אחרים. הוריו של שי, לעומת זאת, ביקשו לכבד את רצונו של בנם ולהשתמש בזרעו להמשך מורשתו. בית המשפט בחן את הקווים המנחים שנקבעו על ידי היועץ המשפטי לממשלה, המכבדים את רצונו של המנוח ומחייבים לבחון כל מקרה לגופו על סמך העובדות הספציפיות. על פי ההנחיות, לבן הזוג של הנפטר יש מעמד עדיפות בייצוג רצונו של המנוח. עם זאת, במקרים בהם אין בן זוג או שבן הזוג אינו מעוניין להשתמש בזרעו של הנפטר, להוריו של הנפטר עשוי להיות מעמד משפטי לייצג את רצון בנם. בית המשפט קבע כי יש לראות בחלוף הזמן ובחוסר ההחלטיות של המערערת בעניין כהחלטה שלא לעשות שימוש בזרעו של שי ולפיכך אין לה עוד מעמד כבעלת דין. הוריו של המנוח, שרצו לכבד את רצון בנם, בהחלט זכותם וחובתם לעשות כן. הראיות הראו ששי אהב ילדים, חלם שיהיו לו ילדים משלו, ואהבתו ותשוקתו לילדים היו נטועים בו. בית המשפט קבע כי שי היה רוצה שזרעו ישמש להולדה, גם אם אלמנתו לא רצתה להשתמש בו, וגם אם ידע שלא יוכל להורות להם. בית המשפט כיבד את ממצאיו של בית משפט קמא בנוגע לצוואתו של שי, שכן היא התבססה על הראיות והעדויות של מקורביו. בנוסף, פסיקות קודמות של בתי המשפט לענייני משפחה במקרים דומים תמכו בעמדת המשיבים. טענותיה של המערערת בדבר טובת הילד הפוטנציאלי שייוולד מזרעו של שי וטענותיה בדבר "בית יתומים מתוכנן" צוינו, אך לא נדונו בפירוט שכן היו חלק מהליך נפרד. הערעור נדחה, ופסק דינו של בית משפט קמא התקבל. המשיבים היו זכאים לקבל את כל המבחנות שהכילו את זרעו של שי. המערער חויב לשלם 10,000 ₪ שכר טרחת עורך דין להורי המשיבים.