רע"ב 38833-03-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס אך ורק על המידע שסופק: **ניתוח משפטי של רעב"ס 38833-03-26 (סברין טורה נ' שירות בתי הסוהר)** **הקדמה:** בקשת רשות הערעור שלפנינו דנה בעתירה שהגישה אסירה, סברין טורה, נגד שירות בתי הסוהר (שב"ס) בנוגע לדחיית בקשתה להשתלב בסבב חופשות. פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד דחה את העתירה, ועל כך הוגשה בקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון. **עובדות רלוונטיות:** 1. **רקע עובדתי:** המבקשת מרצה מאסר עולם קצוב למשך 37 שנים, לאחר שהורשעה ברצח בנה של בעלה, בן 4. 2. **הליכים קודמים:** * **העתירה הראשונה:** בשנת 2024, לאחר שהתקבלה המלצת ועדת אסירי עולם וחוות דעת פסיכולוגית, שב"ס דחה את בקשתה לחופשה. העתירה הראשונה שהוגשה בעקבות זאת נדחתה, אך בית המשפט הדגיש כי לא נרשמו אירועים שליליים לחובתה, שהיא עברה טיפול משמעותי, ושמסוכנותה "בתוך המשפחה" פחתה. נקבע שהטעם העיקרי לדחייה היה יתרת המאסר הארוכה, אך הובעה אפשרות לשינוי נקודת האיזון בעתיד. * **העתירה השנייה:** לאחר שנערך אבחון פסיכולוגי חדש וניתנה המלצה חיובית, שב"ס אישר יציאה לחופשה ראשונה. אולם, בטרם יציאתה לחופשה, הצטבר חומר מודיעיני שלילי לגבי התנהגותה, שהוביל לשינוי ההחלטה. העתירה השנייה שהוגשה בעקבות זאת נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, שקבע כי ההחלטה המבוססת על המידע המודיעיני המהימן אינה בלתי-סבירה. 3. **העתירה הנוכחית (עליה הוגשה בקשת רשות הערעור):** ב-11.11.2025, שב"ס דחה בקשה נוספת של המבקשת לחופשה. ההחלטה התבססה על שני טעמים: (א) חומר מודיעיני שלילי נוסף; (ב) רצח דודהּ של המבקשת כשנה קודם לכן, והסכסוך הפעיל שנוצר בעקבות האירוע, המהווה סכנה עבור המבקשת ואחרים. בית המשפט המחוזי דחה את העתירה, תוך הדגשת הסיכון לשלומה של המבקשת ושל הציבור, וקבע כי פרק הזמן הקצר שחלף מאז העתירה הקודמת אינו מספיק לשינוי נקודת האיזון. **טענות המבקשת בבקשת רשות הערעור:** 1. **שאלה עקרונית:** האם ניתן לדחות בקשה לחופשה על בסיס מידע המצביע על מסוכנות *כלפי* האסיר (ולא *מאת* האסיר), מבלי לבחון חלופות מידתיות יותר? 2. **קביעת אמות מידה:** ראוי לקבוע אמות מידה ברורות לביקורת שיפוטית על מידע חסוי, תוך הבחנה בין מידע על מסוכנות האסיר עצמו לבין מידע על סכנות הנשקפות לו מאחרים. 3. **עניין פרטני:** גורמי הטיפול תומכים ביציאתה לחופשה, ודחיית הבקשה נובעת רק מזיקתה המשפחתית לסכסוך דמים. **החלטת בית המשפט העליון (כבוד השופט עופר גרוסקופף):** **1. דחיית הבקשה – אי-התערבות של ערכאת הערעור:** * **כלל מנחה:** בית המשפט העליון נוהג שלא להתערב בהכרעות בית המשפט המחוזי בעתירות אסיר, אלא במקרים חריגים המעוררים שאלה עקרונית או בעלת חשיבות ציבורית. * **יישום בעניין דנן:** בית המשפט מצא כי בקשת רשות הערעור שלפניו אינה עונה על קריטריונים אלו, גם אם תוחל אמת מידה מקלה יותר נוכח היותה עתירת אסיר "בגלגול שני". **2. עקרונות משפטיים יסודיים בנוגע לחופשות אסירים:** * **פריבילגיה ולא זכות:** אסירים אינם בעלי זכות מוקנית לצאת לחופשות. מדובר בפריבילגיה הניתנת לפי שיקול דעת שב"ס, למי שנמצא מתאים. (מובאים פסקי דין רע"ב 3241/18, רע"ב 8147/23). * **שיקול דעת שב"ס:** שב"ס רשאי, במסגרת החלטתו, לבחון את החשש לפגיעה בביטחונו או שלומו של האסיר עצמו. שיקול זה עשוי להצדיק כשלעצמו את דחיית הבקשה. (מובאים פסקי דין רע"ב 6490/10, רע"ב 5716/12, רע"ב 5184/13, רע"ב 4206/19, רע"ב 6630/19). * **ההתייחסות למידע מודיעיני:** בית המשפט מאשר כי שב"ס רשאי להתבסס על מידע מודיעיני, לרבות מידע הנוגע להתנהלות אישית של האסיר, גם אם אינו בהכרח מעלה חשש לסיכון מצד האסיר עצמו, אלא סיכון לו. (מובא פס"ד רע"ב 3893/10, וכן פסקי דין רע"ב 705/23, רע"ב 256/24). **3. מענה לטענות המבקשת:** * **עקרוניות הטענות:** בית המשפט קובע כי טענות המבקשת, אף שניסו לקבל אצטלה עקרונית, אינן מעוררות סוגיה חדשה שטרם הוכרעה. העיקרון לפיו שב"ס רשאי לדחות בקשה לחופשה בשל חשש לשלומו של האסיר הינו מוכר ומבוסס. * **מידע מודיעיני אישי:** בית המשפט מציין כי קיים גם מידע מודיעיני באשר להתנהלותה האישית של המבקשת, דבר המצדיק את אי-ההתערבות בהחלטת שב"ס, בהתאם לשיקול הדעת הנתון לו. * **בחינה תקופתית:** החלטות בנוגע לחופשות נבחנות מעת לעת. פרק הזמן שחלף בין העתירות אינו מספיק לשינוי האיזון. עם זאת, בית המשפט מותיר פתח לבחינה מחודשת בעתיד, ככל שהמבקשת תנהג כשורה. (מובאים פסקי דין רע"ב 1017/13, עניין מאירוב). **ניתוח עקרונות משפטיים וחידושים:** * **חיזוק מעמדו של שיקול הדעת של שב"ס:** פסק הדין מדגיש ומבסס את הרחבת סמכותו של שב"ס לדחות בקשות לחופשה, לא רק כאשר האסיר מהווה סיכון לאחרים, אלא גם כאשר קיים חשש לשלומו של האסיר עצמו, הנובע ממידע מודיעיני או נסיבות חיצוניות (כגון סכסוך משפחתי). זהו הרחבה של השיקולים שב"ס רשאי לשקול. * **איזון בין זכויות האסיר לבין ביטחון ושלום:** פסק הדין מציג איזון בין הרצון של האסיר להשתלב בחופשות לבין הצורך להבטיח את שלומו (של האסיר) ושלום הציבור. במקרה זה, נראה ששיקול בטיחות האסיר והימנעות מסכנה עתידית מקבל משקל רב. * **התמודדות עם מידע חסוי/מודיעיני:** למרות שהמבקשת טענה לעניין קביעת אמות מידה לביקורת שיפוטית על מידע חסוי, בית המשפט לא נכנס לעובי הקורה בנושא זה, וקבע כי לא מדובר בשאלה עקרונית חדשה. הדבר משקף גישה פסיקתית שמרנית יחסית בנוגע להתערבות בשיקול דעת שב"ס כאשר מדובר במידע מודיעיני. * **עקרון המידתיות:** טענת המבקשת בדבר בחינת חלופות מידתיות יותר נדחתה למעשה, כאשר בית המשפט לא מצא כי דחיית הבקשה כליל אינה סבירה, בהתחשב בשיקולים שהציג שב"ס. * **חזרה על הליך (Second Chance):** העובדה שהמבקשת כבר נכשלה במבחן יציאה לחופשה בעבר, והפעם הדחייה מבוססת גם על הסיכון האישי שלה, מחזקת את עמדת שב"ס ומקשה על קבלת בקשת רשות הערעור. **לסיכום:** פסק הדין דוחה את בקשת רשות הערעור, תוך חיזוק העיקרון כי יציאה לחופשה הינה פריבילגיה ולא זכות. בית המשפט מאשר את סמכותו של שב"ס לדחות בקשות לחופשה גם על בסיס חשש לשלומו של האסיר, המבוסס על מידע מודיעיני או נסיבות חיצוניות. ההחלטה משקפת גישה זהירה של בית המשפט העליון בהתערבות בהחלטות שב"ס בעתירות אסיר, אלא אם כן מתעוררת שאלה עקרונית או ציבורית משמעותית. במקרה זה, הטענות העקרוניות שהועלו נדחו ככאלו שאינן חדשות ואינן מחייבות התערבות.