ע"פ 954/17

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את ערעורו של המערער על הרשעתו בדקירת בטנה של המתלוננת מס' 1, תוך שהוא מצטט ראיות משמעותיות, לרבות עדותה המהימנה של המתלוננת מס' 2 וצילומי אבטחה. ערכאת הערעור הדגישה את יתרונו של בית משפט קמא בהערכת מהימנותם של עדים וקביעותיהם העובדתיות, תוך הקפדה על הכלל של אי-התערבות אלא בהתקיים נסיבות יוצאות דופן, שבמקרה זה לא היו. הודעותיו הסותרות של המערער וניסיונותיו לטשטש ראיות, כגון מיקום הטלפון הנייד שלו בזירה, נחשבו כוזבות, מה שחיזק את החלטת בית המשפט בהרשעה. בנוסף, בית משפט קמא לא מצא די ראיות כדי לייחס את הדקירה בצווארו ישירות למערער, אך הטיל עליו אחריות פלילית כשותף, שפעל בתיאום עם אדם אחר. פסק הדין ביטא את עקרונות האחריות הפלילית המשותפת, והדגיש כי המערער ותוקף נוסף פעלו בו זמנית ובמודע למען מטרה משותפת. טענת המערער בדבר העמדה לדין סלקטיבית והגנה מפני צדק נדחתה כמופרכת, כאשר בית המשפט הדגיש את הלגיטימיות של החלטת התביעה על סמך הראיות הקיימות. גזר הדין, שנתפס כמידתי בהתחשב בעברו האלים של המערער, לרבות הרשעותיו הקודמות, התקבל, כאשר השופטים מלצר והנדל הסכימו עם פסק דינו המקיף של השופט שטיין, ואישרו כי החלטת בית משפט קמא תיוותר על כנה.