ע"א 431/80

תקציר

בית המשפט העליון פסק על תוקפו המחייב של פסק דין המכריז על אבהות, קרי פסק דין הקובע את מעמדו של אדם. בפסק הדין נקבע כי פסק דין המבסס אבהות הוא פסק דין אובייקטיבי, וככזה יש לו תוקף (כלפי כולם). פסק הדין הרחיב את תחולת ההשתק בשל מעשה של בית המשפט, כך שיש להשתיק אדם שלא היה צד למשפט קודם כאשר הצדק מחייב זאת. במקרה דנן הושתקו המערערים, שהיו הוריו של אביו המוצהר של המשיב, שכן פסק הדין בהליך שבין אמו של המשיב לבין בנם הוחל גם עליהם, חרף היעדרותם מהמשפט. כמו כן, אישר בית המשפט את ההחלטה לחייב את המערערים בתשלום מזונות למשיב, תוך שהוא דוחה את טענותיהם בדבר שיעור המזונות והצורך של אמו של המשיב למכור את דירתה למימון צרכי בתה. הצדק, במקרה זה, הוגדר ביחס לסדר הציבורי, לשלום החברה ולצורך לקבוע מעמד קבע למשיב, שלא ניתן לתקוף אותו כל הזמן. סכום המזונות אושר אף הוא, שכן בית המשפט מצא כי המשיבה לא יכלה לספק את צרכיה וכי למערערים הייתה יכולת לשלם.