דנ"א 7639/12

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לבקשה לדיון נוסף בערעור אזרחי מס' 3089/11. התיק נסוב סביב מחלוקת על חישוב אגרת היתר הקשורה לשינוי ייעוד וכושר בנייה של חלקת קרקע בתל אביב-יפו, שהוחכרה על ידי העותרת ממינהל מקרקעי ישראל. הנושא המרכזי הוא פרשנות סעיף בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל בדבר חישוב דמי היתר, ובפרט הביטוי "מלוא שווי הקרקע". פסק דינו של בית המשפט העליון מפרש ביטוי זה כמתייחס לשווי הבעלות ולא לשווי החכירה, דבר שיש לו השלכות משמעותיות על הסכום שתשלם העותרת. פסק דין זה קובע כלל חדש לפרשנות ביטוי זה וקובע תקדים למקרים עתידיים. נקודת מחלוקת משנית נוגעת לעלויות הפיתוח שהוסכמו בין העותרת לבין עיריית תל אביב בגין שטחים ציבוריים הכלולים בתכנית המתאר החדשה. בית המשפט העליון קבע כי אין להתחשב בעלויות אלה בעת חישוב אגרת ההיתר, שכן ההסכם בין העותרת לעירייה עשוי להיות כרוך בגביית יתר שלא כדין. אולם, קביעה זו אינה נתפסת כקביעת כלל חדש, אלא כאגבית למקרה הספציפי ומוגבלת לחישוב אגרת ההיתר. העותרת ביקשה לקיים דיון נוסף, אך בית המשפט דוחה אותה, בנימוק של צורך בשימוש יעיל במשאבים שיפוטיים ובהיעדר נסיבות חריגות המצדיקות חריגה מהרכב הרגיל של שלושה שופטים. אופייה פה אחד של פסק הדין של בית המשפט העליון והיעדר פסיקה חדשה ברורה ומפורשת בסוגיה המורכבת של סמכויות מוסדות התכנון תומכים אף הם בשלילה זו. אשר על כן, העתירה לדיון נוסף נדחית, ופסק הדין הקיים עומד בעינו.