ע"פ 2143/10

תקציר

בפסק דין זה אישר בית המשפט את עונש המאסר שנגזר על המערער, וראה בו מקום להפרת האמונים כלפי דודו ולפגיעה במקצוע עריכת הדין. בית המשפט דחה את הערעור להפחתת העונש, תוך התייחסות למקרה קודם, נרקיס נ' מדינת ישראל, שבה עונש קל יותר נחשב קל מדי לעבירה דומה. ההתמקדות הייתה בשאלה האם גזר הדין תואם כראוי את הנסיבות הספציפיות במקום להשוות אותו לעונשים של עורכי דין אחרים. עם זאת, בית המשפט זיהה פגם בהטלת המאסר כתחליף לקנס שלא שולם. היא הדגישה כי אין להשתמש במאסר כאמצעי לאכיפת תשלום פיצויים, עיקרון שנתמך בפסיקות קודמות. חוסר יכולתו של המערער לפצות את המתלונן, חרף הזדמנויות ואינדיקציות שהוא יכול, הצביע על קנס ומאסר חלופי שנועדו לתמרץ תשלום. בהכירו בנסיבות אלה, החליט בית המשפט לבטל את הוראת המאסר הנוסף בגין אי תשלום הקנס, אם כי הקנס עצמו נותר בר אכיפה. התאמה זו משקפת החלטה שניתנה לאחרונה במקרה דומה, Abu Ramila v. מדינת ישראל. דחיית הערעור אישרה את רכיבי הפיצוי והקנס אך ביטלה את סעיף המאסר הכרוך בכך, והבטיחה שהמערער לא ייכלא בגין אי תשלום הקנס.