בש"א 5594/07

תקציר

עתירת הנתבעת מבקשת למנוע מבא כוח התובעים להציג מספר מסמכים למומחים הרפואיים שמונו על ידי בית המשפט בתחום בריאות הנפש לשני תובעים, בהם קטין, בנימוק שהם כוללים אבחנות ומסקנות רפואיות פסולות. בא כוח התובעים עומד על כך שמדובר במסמכים רפואיים חיוניים ויש להתיר אותם. השופט מסכים עם שני הצדדים באופן חלקי. לגבי התובעת מס' 1 קובעת השופטת כי מכתבי הפסיכולוג של מחלקת השיקום ומכתב השחרור מבית החולים קבילים, ואילו המכתב מהפסיכולוג הקליני לא. השופט מורה כי דו"ח הביניים של הפסיכולוג והמכתב מהרופא ביחידה להמשך טיפול יומצאו למומחה, אך רק לאחר שבא כוח התובעים יעביר להגנה העתקים של רישומי הטיפול האותנטיים. כנ"ל לגבי סיכומי הטיפול הזמני על ידי אותו פסיכולוג, והמכתבים מהעובדת הסוציאלית והפסיכיאטר – את רישומי הטיפול האותנטיים או את תפוקות המחשב יש לשתף תחילה עם ההגנה. באשר לתובעת מס' 3, קובעת השופטת כי מכתבי הפסיכיאטר והעובדת הסוציאלית בבית החולים הדסה, כמו גם המכתב מהמרפאה לבריאות הנפש, קבילים. עם זאת, יש לשתף רק את רשומות הטיפול האותנטיות או את תוצרי המחשב של הפסיכולוג והפסיכיאטר עם המומחה הרפואי, לאחר שההגנה בחנה אותם. עוד מציינת השופטת כי חלק מהמסמכים אינם קבילים, קרי מכתבי העובדת הסוציאלית ומכתבו של פסיכיאטר, שכן הם לא הוכנו במהלך הטיפול הרפואי. ככלל, השופט מדגיש את הצורך בגישה גמישה בכל הנוגע לשיתוף מידע עם מומחים לבריאות הנפש, אך גם מכיר בחשיבות מתן אפשרות להגנה לעיין ברשומות. פסק הדין נועד לאזן בין הצורך במידע מקיף לבין הבטחת הליך הוגן לשני הצדדים.