ת"פ 48232-12-21

תקציר

תחילה מתייחס השופט לנקודות המחלוקת בין התביעה לבין טיעוני ההגנה. השופט מדגיש כי רק העובדות שהוצגו בכתב האישום המתוקן, בהן הודה הנאשם, יכולות להיחשב כנכונות. פרטי הרקע שמסר בא כוחו של הנאשם, שאינם מוזכרים בכתב האישום, נדחים כבלתי רלוונטיים. כך גם טענות ההגנה באשר לעמדת התובע באשר לגזר הדין על בסיס מצבו הכלכלי של הנאשם, שכן הסדר הטיעון, שהנאשם לא כיבד, בטל כעת. לאחר מכן עובר השופט לדון בעונש ההולם לעבירת התקיפה בגניבה. גזר הדין יתבסס על הערכים המוגנים של ביטחון הגוף, ביטחון אישי, כבוד וקניין. בעוד שעובדות מקרה זה נמצאות איפשהו בין עבירות השוד והתקיפה לשם גניבה, האחרונה ישימה יותר במקרה זה. השופט מציין את ההבדל המשמעותי בעונשים המרביים על שתי עבירות אלה, כאשר שוד נושא עונש חמור בהרבה. עם זאת, במקרה זה, האלימות בה נקט הנאשם וגניבת שכרה של המתלוננת מעבודתה הציבו רף גבוה יותר של אשמה. השופט קובע כי טווח הענישה ההולם הוא בין שישה חודשים לשמונה עשר חודשי מאסר, כאשר עבודות שירות הן חלופה אפשרית למאסר בפועל. קנס ופיצוי הם גם תוספות אפשריות לעונש. השופט נמנע מהטלת קנס אך מורה לנאשם לשלם למתלונן פיצוי בסך 10,000 שקל, למרות מצבו הכלכלי המורכב של הנאשם. סכום זה ישולם בעשרה תשלומים חודשיים החל מה-1 בדצמבר 2024. בהתייחס לעברו הקודם של הנאשם, הכולל הרשעה בתקיפת בן זוג והפרעה לשוטר, מציינת השופטת דפוסי אלימות והיעדר גבולות. עם זאת, השופט מכיר גם בקבלת האחריות של הנאשם, בחרטה שלו ובזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. השופט מתייחס גם להפעלת המאסר על תנאי הקודם של הנאשם, שהוא הנורמה לפי סעיף 58 לחוק העונשין, וקובע עונש מצטבר בהתאם. לאור מכלול הנסיבות, נגזרו על הנאשם תשעה חודשי מאסר בפועל, ועוד שלושה חודשים בגין המאסר על תנאי בפועל, ובסך הכל 12 חודשי מאסר בפועל. שני עונשי מאסר נוספים של שישה חודשים הם על תנאי, כלומר הנאשם לא ירצה אותם אלא אם ישוב לבצע עבירה בתוך שלוש שנים. גזר הדין כולל גם את הפיצוי שנקבע. לנאשם זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.