ע"א 10649-09-23

תקציר

בתי המשפט המחוזי מרכז-לוד ע"א 10649-09-23 אפיקים - שירותי תחבורה מתקדמים בע"מ נ' אל פקיר **פסק דין** **מבוא** 1. ההליך הנדון הוא ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר חייב את המערערת (חברת "אפיקים") לשלם למשיבה (מאי אל פקיר) פיצוי בגין נזקי רכב בסך 8,415 ₪ (80% מהנזק המוכח), בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין קבע כי האחריות לתאונה, שאירעה בין אוטובוס של המערערת לרכב המשיבה, מוטלת על נהג האוטובוס, עם רשלנות תורמת של 20% מצד נהג המשיבה. המערערת טוענת כי האחריות כולה מוטלת על נהג המשיבה, ודורשת ביטול פסק הדין והשבת הסכומים ששולמו. 2. בשל אי הגשת כתב תשובה על ידי המשיבה והיעדרותה מהדיון, נדון הערעור על בסיס טיעוני המערערת בלבד, בהתאם לתקנה 138(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018. **תמצית פסק דינו של בית משפט קמא** 3. בית משפט השלום קבע כי המחלוקת העיקרית היא בשאלת האחריות לתאונה. על פי ממצאי בית המשפט, נהג המשיבה נסע בנתיב האמצעי, כאשר האוטובוס עבר לנתיב זה, ולאחר מכן עבר אף הוא לנתיב השמאלי, תוך שהוא "דוחק" ברכב המשיבה. נהג המשיבה העיד כי במעבר זה נפגע רכבו, אך השמאי קבע כי אין נזק בחזית הרכב. לאחר מכן, נהג המשיבה עקף את האוטובוס מימין, נסע לפניו, האט ויצר פער, ואז החל להאט באופן הדרגתי ונסתה למרכז הכביש עד לעצירה. בעודו נעצר באמצע שני נתיבים, פגע בו האוטובוס מאחור. 4. בית משפט השלום דחה את טענת נהג האוטובוס על עצירה פתאומית, וקבע כי מהסרטונים עולה האטה הדרגתית ויצירת פער. אף נהג האוטובוס הבחין בבלימות. בית המשפט קמא קבע כי פגיעה מאחור מעידה על אי שמירת מרחק, ולו היה נהג האוטובוס שומר מרחק, היה יכול לעצור מבלי לפגוע. לפיכך, האחריות הוטלה על נהג האוטובוס. 5. עם זאת, בית המשפט קמא הטיל רשלנות תורמת של 20% על נהג המשיבה, בשל ניסיונו לעצור אוטובוס באמצע כביש מהיר, מה שמהווה התנהגות לא אחראית וסיכון תחבורתי. **טיעוני המערערת** 6. המערערת טוענת כי פסק הדין אינו תואם את הראיות, וכי התאונה נגרמה עקב נהיגתו הפרועה, חסרת הזהירות והמכוונת של נהג המשיבה, שזגזג, בלם והאיץ, ולבסוף בלם באופן פתאומי ושלא לצורך. נטען כי המשיבה הציגה סרטון חלקי, והתעלמה מהעובדה שאין נזק בחלק הקדמי של רכבה, מה שמצביע על כך שהנהג פעל מתוך כעס. כמו כן, נטען כי הסרטון מוכיח ירידת מהירות הדרגתית של האוטובוס, וכי אין הצדקה לייחס רק 20% רשלנות תורמת להתנהגות מסוכנת זו, אשר מהווה הסתכנות מרצון. **דיון והכרעה** 7. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור באופן חלקי, וקבע כי יש להתערב בחלוקת האחריות. בית המשפט אישר כי מוטלת אחריות על נהג האוטובוס, שלא נקט אמצעי זהירות מספיקים. 8. **חידוש משפטי ועיקר ההכרעה:** בית המשפט קבע כי שיעור הרשלנות התורמת שנקבע על ידי בית משפט השלום (20%) אינו משקף כראוי את התנהלות נהג המשיבה. נהג המשיבה יצר סיכון ממשי בכך שהחליט לגרום לאוטובוס, שהסיע נוסעים, לעצור באמצע נתיב שמאלי בכביש מהיר. התנהלות זו, שכללה עקיפה מימין, מעברים בין נתיבים, בלימות בכביש מהיר ועצירה מכוונת, תוארה כמסוכנת ומסכנת, ויוצרת סיכון הן לנוסעי האוטובוס והן למשתמשים אחרים בדרך. בית המשפט קבע כי מעשה זה, של עצירה מכוונת באמצע הכביש לחסימת האוטובוס, מהווה אחריות משמעותית מצד נהג המשיבה, הרבה יותר מ-20% שנקבעו. 9. בית המשפט הדגיש כי גם אם נהג המשיבה סבר שנגרם לו נזק, הדרך בה נקט אינה מוצדקת, בפרט כאשר פרטי האוטובוס היו מתועדים, כפי שעולה מהסרטון. העובדה שנהג המשיבה המשיך בנסיעה לאחר הפגיעה, מבלי שניגש לאוטובוס, מחזקת את ההבנה כי לא היה מדובר בניסיון לגיטימי להחלפת פרטים. 10. **שינוי בחלוקת האחריות:** לאור האמור, בית המשפט קבע כי האחריות לתאונה תתחלק באופן שווה, 50% על נהג האוטובוס (המערערת) ו-50% על נהג המשיבה. 11. **השלכות כספיות:** בהתאם לחלוקת האחריות החדשה, הסכום המגיע למשיבה הופחת ל-5,260 ₪. כמו כן, שכר הטרחה שהושת על המשיבה הופחת ל-1,500 ₪. מאחר והמערערת כבר שילמה את הסכום המלא שנפסק בבית משפט השלום, הורשׂה על המשיבה להשיב למערערת סך של 4,155 ₪. בנוסף, חויבה המשיבה לשאת בהוצאות הערעור (אגרת משפט ושכר טרחת עורך דין) בסך 1,800 ₪. **סיכום** פסק דין זה מדגים את עקרון הרשלנות התורמת, וכיצד בית המשפט יכול להתערב בחלוקת האחריות שנקבעה בערכאה קודמת, כאשר הוא סבור כי הערכת הנסיבות וההתנהגות אינה משקפת כראוי את חומרת הסיכון שנוצר. בית המשפט הדגיש את החשיבות של שמירה על כללי הדרך, גם במצבים של מחלוקת או תסכול, וקבע כי אין הצדקה לנקוט בדרכי פעולה מסוכנות ומסכנות, העלולות לגרום לתאונות, גם אם נגרם נזק בעבר.