ת"א 76611-12-20

תקציר

השופט קבע כי על הנתבע לשלם לתובע סך של 3,000 ₪ בתביעת לשון הרע. התובע, שהיה לו סכסוך ארוך שנים עם הנתבע, טען כי הנתבע השמיץ אותו בכך שהאשים אותו שהוא פדופיל בשתי הזדמנויות: הראשונה, בסרטון שהוקלט על ידי התובע מחוץ לביתו, והשנייה, במהלך עימות בתחנת המשטרה המקומית. השופטת קיבלה את הטענה כי הפרסומים מהווים לשון הרע, שכן הם עלולים להעמיד את התובע בבוז וללעג בעיני הציבור. השופט קיבל גם את העובדה שאלמנט הפרסום היה קיים בשתי הערכאות. עם זאת, השופט קבע כי לנתבע לא היו חסינות מוחלטת או הצדקות לפרסומיו וכי הם אינם מוגנים בהוראות אמת בפרסום או עניין לציבור, ואף הנתבע אינו יכול לטעון לתום לב. באשר לגובה הפיצוי, קבעה השופטת כי הפרסומים נעשו תוך כדי ויכוח סוער והיו חלק מסכסוך ארוך יותר בין הצדדים. השופט הגיע למסקנה כי הנזק שנגרם אינו גבוה, במיוחד לאור תרומתו של התובע עצמו להתנגשות המילולית. לפיכך, פסקה השופטת לתובע פיצוי בסך 9,000 ₪, שהופחת מהסכום הנתבע בסך 250,000 ₪ בשל התנהלותו הפרוצדורלית של התובע ואופי הפרסומים. כמו כן חויב הנאשם בתשלום הוצאות בסך 6,000 ₪. השופט לא מצא כל הצדקה לטענות בדבר תקופת ההתיישנות ודחה טענות אחרות שהעלה הנתבע. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים וניתן לערער עליו לבית המשפט המחוזי.