פ"א 55106-10-13

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של סעיף 219 לחוק התכנון והבניה ביחס למגורים פרטיים. היא קובעת כי לבית המשפט שיקול דעת להטיל קנס השווה לכפל ערכו של בניין שנבנה ללא היתר, ללא קשר לייעודו. המערערים טענו כי אין להחיל הוראה זו על בנייה בלתי חוקית למגורים פרטיים, אך פסק הדין דוחה טענה זו. גם על עיתוי בקשת המשיב לקנס הוגש ערעור, אך בפסק הדין נמצא כי היא הועלתה בשלב המתאים של הטיעונים לעונש. פסק הדין מוסיף ובוחן את אמות המידה להטלת הקנס ומקבל את השיקולים שנקבעו בפסק דין קודם (פסק דין כהיזי), שהציע כי יש להחיל את סעיף 219 במקרים של הפרות חמורות. בית המשפט קובע כי רשימת המקרים בפסק הדין בעניין כהיזי אינה ממצה וניתן להרחיבה גם לנסיבות מחמירות, לרבות חלק מתיקי המגורים הפרטיים. במקרה הנוכחי, בית המשפט מצדיק את תחולתו של סעיף 219 לאור ההיקף הגדול והתועלת הכלכלית של התוספת הבלתי חוקית לבניין. הכרעת הדין מתחשבת גם בגובה הקנס, בחוסר ההתקדמות בהליך התכנוני ובמצבם הכלכלי של המערערים, ומגיעה למסקנה כי העונש, אף שהוא חמור, אינו חורג באופן משמעותי מרמת הענישה המצדיקה התערבות בערעור. לפיכך, הערעור נדחה על כל חלקיו. למערערים זכות לערער על פסק הדין בבית המשפט העליון בתוך 45 יום.