ת"א 19663-08-22

תקציר

פסק הדין מקבל את הטענה כי בריכת שחייה עירונית בירושלים צריכה לפעול בשבת. ההחלטה מתבססת על ההבנה כי נכסים ציבוריים, לרבות הבריכה המדוברת, קיימים לטובת כלל התושבים. הפעלתם צריכה לאזן בין צרכי הבילוי והעסקים תוך התחשבות בשמירת השבת. מכיוון שחוקי העזר של עיריית ירושלים מאפשרים פתיחת בריכות ציבוריות בשבת, הן אינן מפרות אם הן בוחרות לפעול, כל עוד לא נמכרים כרטיסים במקום. הפגיעה ברגשות דתיים במקרה זה אינה חמורה דיה כדי להצדיק את סגירת הבריכה, במיוחד בהתחשב בכך שחלק ניכר מתושבי השכונה אינם דתיים. פעילות הבריכה, הממוקמת בקצה השכונה, לא תפגע באופן משמעותי באווירת השבת של התושבים הדתיים. ובכל זאת, זה יועיל לפלח הלא דתי של הקהילה, שעבורו יום שבת הוא בדרך כלל יום הפנאי היחיד. בית המשפט מורה לבריכה לפעול בשבתות לשחייה בלבד, ללא כל פעילות נוספת, לתקופה של שנתיים. תקופה זו תאפשר לבחון את השפעת הבריכה על אווירת השבת בשכונה, ולאחר מכן ניתן יהיה לבחון מחדש את ההסדר. פסק הדין מדגיש את חובת האמון שיש לרשויות ציבוריות כלפי תושביהן, המחייבת אותן לנצל את נכסי הציבור לטובת התושבים באופן מיטבי.