עת"מ 22353-10-11

תקציר

בקשת העותרת לביטול החלטות הוועדה הבין-משרדית בדבר רכישת דירה ציבורית שהותירה אחריה אמה המנוחה נדחתה. העתירה נדחתה בשל שיהוי ניכר בהגשתה, שכן ההחלטות התקבלו שנים לפני הגשת העתירה ללא כל הסבר לשיהוי. זאת ועוד, לגופו של עניין, גם טענות העותר נכשלו. העותר, כיורש, לא יכול היה לרשת את הליך רכישת הדירה במחיר מופחת, שכן הדבר נוגד את האינטרס הציבורי ואת מאגר הדיור הציבורי המצומצם העומד לרשותו. העותרת לא עמדה בדרישות להכרה כ"דיירת ממשיכת", שכן לא התגוררה עם אמה בתקופות הנדרשות שקדמו לפטירתה. מהראיות עולה כי אמו של העותר התגוררה לבדה בדירה. טענותיה וטיעוניה של העותרת בנוגע למגוריה בדירה לא היו עקביים וסתרו ברישומים רשמיים. זאת ועוד, העותרת לא הגישה את הבקשות הנדרשות לרכישת הדירה ולא עמדה בתנאים לרכישתה. ככלל, החלטות הרשות המינהלית היו חוקיות, סבירות ומבוססות על שיקולים מהותיים, ולכן לא הצדיקו התערבות שיפוטית. משכך, נדחתה העתירה, והעותר חויב לשלם את הוצאות המשיב.