ת"א 42486-08-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של החלטת בית המשפט השלום בחיפה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים ובחידושים הדיוניים והמהותיים העולים ממנה, בהתבסס על הנתונים שסופקו בלבד: **החלטה:** בית המשפט השלום בחיפה, כב' השופטת סיגלית גץ-אופיר, דחה את בקשת הנתבעים 1 ו-2 להעביר את הדיון בסכסוך לבוררות, בהתאם להסכמות הצדדים בהסכם מושא התביעה. **עובדות רלוונטיות (כפי שהובאו בפסק הדין):** 1. **דרישת התובעים לתיקון ליקויים:** התובעים פנו לנתבעים בדרישה לתיקון ליקויים בדירה, כפי שנמצאו על ידי מומחים מטעמם. לא הוגשה תגובת הנתבעים לפנייה זו, ולא הועלה עניין הבוררות על ידי מי מהצדדים בשלב זה. 2. **פנייה לאיגוד המהנדסים:** ה"ה אייזלר (ככל הנראה מטעם התובעים או גורם הקשור אליהם) פנו לאיגוד המהנדסים, תוך הפניה לסעיף בהסכם העוסק בתניית בוררות, וכינו את ההליך "פוסק" (שפורש על ידי בית המשפט כבוררות). 3. **תשובת איגוד המהנדסים:** איגוד המהנדסים השיב כי אינו רואה תניית בוררות בהסכם, ועל כן, על מנת לקדם את התיק, נדרשת הסכמה של שני הצדדים להליך בוררות. 4. **תשובת הנתבעת 1 (אינדיום השקעות בע"מ):** הנתבעת 1 השיבה לפניית ה"ה אייזלר כי פנייתם לא לוותה בהחלטה מאושרת כדין של אסיפה כללית של דיירי הבניין לנקיטה בהליך כרוך בעלויות כספיות ניכרות, ובהיעדר החלטה כזו והתחייבות לנשיאה בעלויות, אין מקום לשקול הפנייה לבוררות. **המסגרת הנורמטיבית והניתוח המשפטי:** בית המשפט ביסס את החלטתו על הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח-1968, ועל פסיקה ענפה, תוך הדגשת מספר עקרונות מפתח: 1. **הנטל על מבקש העיכוב – נכונות לקיים את הבוררות:** * **סעיף 5(א) לחוק הבוררות:** על המבקש לעכב הליכים (במקרה זה, הנתבעים) להוכיח שהיה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות בעבר ועדיין מוכן לכך. * **נטל הוכחה פוזיטיבי:** הפסיקה קובעת כי נטל ההוכחה מוטל על המבקש, ועליו להציג ראיה פוזיטיבית לכך. אין די בטענה שאין ראיה לחוסר נכונות. * **תצהיר כראיה:** בקשה לעיכוב הליכים צריכה להיות נתמכת בתצהיר המפרט עובדות המעידות על נכונות ב"זמן אמת". הימנעות מכך מחלישה משמעותית את עמדת המבקש. 2. **"ההזדמנות הראשונה" – התנהלות דיונית:** * **סעיף 5(ב) לחוק הבוררות:** בקשת העיכוב צריכה להיות מועלית ב"הזדמנות הראשונה", ולא יאוחר מהעלאת טענה לגופה של התובענה. * **זניחת טענה:** גם אם הועלתה הטענה בכתב ההגנה, התנהלות דיונית מאוחרת המעידה על זניחת הטענה (כגון שיהוי ניכר, הגשת בקשות רבות לגוף העניין, ניהול הליכי הוכחות) עלולה להוביל לדחיית הבקשה. 3. **התנהלות מוקדמת – התייחסות לדרישות לפני הגשת התביעה:** * **שתיקה והתעלמות:** כאשר צד מקבל דרישות והתראות לפני הגשת תביעה ואינו מגיב עליהן, או אינו מפנה להסכם הבוררות, הדבר עלול להעיד על העדר נכונות אמיתית לבירור המחלוקת בבוררות. * **"שליפה" מאוחרת:** במצב כזה, המבקש לא יוכל "לשלוף" את הסכם הבוררות לראשונה רק לאחר שהוגשה התביעה. 4. **פרשנות מהותית של הנכונות – בחינת תום הלב:** * **מבחן מהותי, לא טכני:** בחינת נכונותו של המבקש לקיים את הבוררות היא מהותית, ונועדה לבחון את תום ליבו. * **הערמת קשיים:** ניסיונות להערים קשיים על יוזמה לפנות לבוררות נתפסים כהתנהלות השוללת את טענת הנכונות. * **השפעת התנהלות בפרויקט:** התנהלות הנתבעת מול דיירים אחרים באותו פרויקט ובאותו נושא (ליקויי בנייה) מהווה אינדיקציה משמעותית לאומד דעתה ולחוסר נכונותה האמיתית לברר את המחלוקות בנתיב הבוררות עוד בטרם הוגשה התביעה. * **השלכה על דיירים אחרים:** בפרויקט בנייה עם תניית בוררות אחידה, סירוב הנתבעת לקיים בוררות מול חלק מהדיירים (בטענות פרוצדורליות) משליך על כנות טענתה לנכונות גם מול דיירים אחרים. התנהלות כזו מעידה שהנתבעת אינה שואפת בתום לב לבירור בבוררות, אלא משתמשת בתניה ככלי לעיכוב וסרבול הליכים. **יישום הדין על עובדות המקרה:** בית המשפט קבע כי הנתבעים אינם זכאים להעברת הדיון לבוררות, מהנימוקים הבאים: * **"טרפוד" יוזמות בוררות קודמות:** הנתבעת 1, בתשובתה לפניית ה"ה אייזלר, התנתה את קיום הבוררות בתנאים שאינם מעוגנים בהסכם (החלטת אסיפה כללית, התחייבות לנשיאה בעלויות), ובכך למעשה "טרפדה" את היוזמה לבוררות. התנהלות זו פורשה כחוסר נכונות אמיתי לקיים את הבוררות. * **התנהלות הנתבעת מול דיירים אחרים:** ההתנהלות מול ה"ה אייזלר, שבוצעה לפני הגשת התביעה, מהווה אינדיקציה ברורה לחוסר נכונותה של הנתבעת לקיים את הבוררות, גם אם הפניות הספציפיות של התובעים לא הזכירו את הליך הבוררות. הנתבעת היא זו שחסמה את הדרך לבוררות ב"זמן אמת". * **"השתק" מניעות:** סעיף 5(א) לחוק הבוררות, כפי שמפורש בפסיקה, מבטא כלל של השתק. צד שלא עשה כל שביכולתו לממש הסכם בוררות, לא יורשה למנוע מהצד השני להגיע לבית המשפט. הנתבעת, על ידי סירובה לקיים בוררות מול דיירים אחרים באותו פרויקט באותן טענות, הראתה כי אינה מעוניינת בבירור בוררות בתום לב. **חידושים דיוניים ומהותיים:** 1. **חיזוק הדרישה לנכונות "בזמן אמת":** ההחלטה מדגישה מחדש את העיקרון כי ההכרעה בשאלת הנכונות לקיום בוררות מתבססת על התנהלות הצדדים ב"זמן הרלוונטי", קרי, לפני הגשת התביעה המשפטית. התנהלות קודמת, גם אם לא נתקלה בתביעה, אך העידה על סירוב או העמדת תנאים בלתי סבירים, יכולה לשלול את הזכות לבקש עיכוב הליכים בדיעבד. 2. **הרחבת פרשנות "הזדמנות ראשונה" והתנהלות דיונית:** למרות שהדבר לא נדון לעומק בהחלטה זו, היא מתבססת על הלכות מרחיבות לפיהן לא רק עצם העלאת הבקשה בכתב ההגנה קובעת, אלא גם התנהלות דיונית נמשכת שיכולה להעיד על זניחת טענת הבוררות. 3. **בחינה מהותית של תום לב:** ההחלטה מדגישה את המעבר מבחינה פורמלית-טכנית לבחינה מהותית של תום הלב. התנהלות המעידה על ניסיון לסרבל הליכים או להשתמש בתניית הבוררות כ"פילטר" דיוני, במקום כדרך אמיתית ליישוב סכסוכים, תביא לדחיית בקשות לעיכוב הליכים. 4. **השפעת התנהלות קולקטיבית בפרויקטים:** החלטה זו מחזקת את העיקרון שבהסכמי בוררות אחידים בפרויקטים, התנהלות הנתבע מול חלק מהדיירים (גם אם לא צדדים ישירים לתביעה זו) יכולה להשפיע על יכולתו לטעון לנכונות לקיים בוררות מול דיירים אחרים. זהו יישום של עקרון תום הלב וההגינות, במיוחד כאשר מדובר בהסכם בעל אופי צרכני או חוזה אחיד. **לסיכום,** ההחלטה משקפת גישה עקבית של בתי המשפט, המעודדת קיום בוררויות כאשר אכן קיימת נכונות אמיתית לכך, אך נלחמת בניסיונות להשתמש בתניות בוררות ככלי דיוני לעיכוב הליכים או להכביד על הצד השני. ההדגשה על התנהלות "בזמן אמת" ועל בחינת תום הלב, ולא רק על עמידה בפרוצדורות פורמליות, מהווה אבן יסוד בפסיקה בנוגע ליישום חוק הבוררות.