ע"א 21040-03-14

תקציר

פסק הדין דן בערעור בתביעה אזרחית שעניינה הסכם מכר של בית. הדיון נפתח בקביעה כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא לחייב את המערערים בתובענה שהגישו המשיבים, ולא מצא עילה לערער על ההחלטה. גם קביעתו של בית משפט קמא בטענת המשיבים, שהתבססה בעיקרה על חוות דעתו של המומחה צבי רון, מתקבלת, שכן תפקידו של המומחה כגורם אובייקטיבי מקשה על התערבותו. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש את אחריותם החוזית והנזיקית של המערערים, למרות שאינם מסווגים כ"מוכרים" לפי חוק המכר. הסעיף תומך בהחלטתו של בית משפט קמא להטיל על המערערים אחריות לנזקים ובפגמים ובקביעתו את סכום הפיצוי, לרבות נזק לא ממוני. בהמשך לתביעה שכנגד, מציינת הפסקה את טענת המערערים כי המשיבים הפרו את הסכם המכר בכך שניכו כספים, בעוד שהמשיבים טוענים כי מדובר בעיקול עצמי זמני. מסקנת פסק הדין היא כי יש לבטל את החלטתו של בית משפט קמא בעניין זה, שכן המשיבים אכן ביצעו קיזוז, האסור על פי הסכם המכר. עם זאת, מאחר שגם המשיבים הפקידו את הכסף בקופת בית המשפט מכוח החלטת בית המשפט, אין הדבר נחשב להפרה יסודית. לפיכך, התיק מוחזר לבית משפט קמא על מנת שיקבע את הפיצויים המגיעים למערערים בגין ההפרה. סיכומו של דבר, הערעור על האישומים נגד המערערים נדחה, ואילו הערעור הנוגע לתביעה שכנגד מתקבל. בית המשפט קמא ידון מחדש בתביעה שכנגד ויקבע את הפיצוי הראוי. כל צד נושא בהוצאותיו שלו, ואילו המערערים נדרשים לשלם למשיבים 3 ו-4 סך הוצאות של 2,700 ₪ בתוך 30 יום.