בג"צ 1756/10

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט לשאלה האם עירייה יכולה להטיל אגרת פינוי פסולת על פסולת תעשייתית-מסחרית בנוסף לארנונה הכללית והאם אגרות אלה צריכות לעמוד במגבלות החוק של ארנונה. עיריית חולון ביקשה ליישם חוק עזר חדש לגביית פסולת, בטענה שהוא שונה מארנונה שכן הוא חל באופן ספציפי על פסולת תעשייתית, המתחייבת מהפסולת הרבה המיוצרת על ידי מפעלים לעומת פסולת ביתית. משרד הפנים דחה את חוק העזר, בנימוק של סתירה ל"חוקי הקפאה" המגבילים את העלאת הארנונה. עם זאת, בית המשפט תמך בחולון, וקבע כי עיריות יכולות לגבות אגרות נוספות כאשר הפסולת התעשייתית עולה על רמות הבסיס המכוסות בדרך כלל בארנונה. בית המשפט הדגיש כי החקיקה הסביבתית הקיימת מקדמת את העיקרון לפיו "המזהם משלם", ומעודדת מפעלים להפנים את עלויות פינוי הפסולת, ובכך לצמצם את ייצור הפסולת הכולל. פסק הדין הדגיש כי אגרה כזו עולה בקנה אחד עם עקרונות של צדק סביבתי והוגנות חברתית, ומבדילה אותה מארנונה כללית. בעקבות זאת, הורה בית המשפט למשרד לבחון מחדש את חוק העזר על בסיס עקרונות שהותוו, תוך התחשבות הן בשיקולים סביבתיים והן בשיקולים מנהליים מבלי להתמקד רק באילוצי הארנונה. המקרה הדגיש את הצורך בהתייעצות בין-משרדית ובתהליכי קבלת החלטות הוליסטיים.