ת"א 16910-01-16

תקציר

המבקשת, בעלת המוניטין וסימן המסחר של "אולמות דאוד", הצליחה להוכיח כי סימן המסחר לא נמכר למשיבה מס' 1 במסגרת הסכם מכר, חרף הכרתה של האחרונה במוניטין של סימן המסחר. המבקשת ביקשה צו מניעה זמני כנגד המשיבים להפסקת השימוש הבלתי מורשה בסימן עד למתן פסק דין בתובענה העיקרית, אשר בית המשפט נעתר לה. המבקש עמד בתנאים הנדרשים למתן צו המניעה, לרבות הוכחת ראיה לכאורה, סיכויי הצלחה והטיה ברורה במאזן הנוחות לטובתם. המחלוקת העיקרית נגעה לשאלה האם נמכר סימן המסחר, ובית המשפט הכריע בה לטובת המבקשת, בקובעו כי הסכם המכר התייחס אך ורק למקרקעין ולא לשום דבר אחר. יתר על כן, פעולות המשיבים, לרבות שינוי שם החברה ל"אל דהוד", העלו חשש להטעיית לקוחות. בית המשפט הפעיל את "המבחן המשולש" לבחינת הטעיית הלקוח, ובסופו של דבר פסק לטובת המבקש. מאחר שהמבקש הוכיח גם את עוולת העשייה, בית המשפט נתן את צו המניעה מבלי להתעמק בנזיקין נטענים אחרים. המשיבים נצטוו להימנע משימוש בסימן לכל שירות או מוצר ולהסיר את השלט הפיזי הנושא את הסימן. הוצאות ושכר טרחת עורך דין נפסקו גם למבקש.