ת"פ 24119-08-16

תקציר

הנאשמים, עו"ד העוסק בנדל"ן ואשתו, הואשמו בשורה של עבירות מס הקשורות להכנסות מדמי שכירות משמונה נכסים שהיו בבעלותם במשך עשר שנים. סעיפי האישום כללו השמטת הכנסות מדמי שכירות מדיווחי מס, הגשת רישומים כוזבים, ניהול פנקסי חשבונות כוזבים, מרמה, הטעיה ומסירת מידע כוזב. ההגנה טענה כי הנאשמים לא ביצעו כל עבירות מרמה, וכי כל טעות נבעה מרשלנות מצד רואה החשבון שלהם, או נבעה מסכסוכים אזרחיים על פרשנות חוקי המס. בית המשפט מצא כי מרבית טענותיה העובדתיות של התביעה הוכחו מעבר לספק סביר. הוכח כי הנתבעים לא העבירו את הכנסות השכירות שלהם לבני משפחה, כפי שטענו, אלא הסתירו אותן במרמה. הנתבע ניסח מספר הסכמי שכירות שהסוו את בעלותו בנכסים, ואף יצר ייפוי כוח כוזב ונאמנות בלתי מוסברת כדי לקדם את תרמיתו. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות הנתבעים בדבר טעויות, שכחה או הסתמכות על פרשנויות משפטיות שגויות, וקבע כי הם הסתירו את הכנסותיהם באופן שיטתי. כמות הנכסים המעורבים, כמו גם הרקע המקצועי של הנתבעים, הפכו את טענותיהם לבורות או טעות לבלתי סבירות. בית המשפט הגיע למסקנה כי הוכחה אחריותם של הנאשמים לעבירות המיוחסות להם, ודחה את טענותיהם לסעד שיפוטי. בעקבות זאת הורשעו שני הנאשמים בכל סעיפי האישום, הכוללים עבירות מס שונות הן לפי פקודת מס הכנסה והן לפי חוק מס ערך מוסף.