דנ"פ 5496/10

תקציר

בעלי אולם ורסאי עתרו לדיון נוסף בפסק הדין שדחה את ערעורם על הרשעתם בגרימת מוות ברשלנות וגרימת מוות ברשלנות, בעקבות קריסת רצפה קטלנית באולם האירועים שלהם. בית המשפט העליון קבע כי לעותרים חלה חובת זהירות כלפי דיירי האולם וכי הימנעותם מטיפול בליקויי רצפה משמעותיים מהווה רשלנות פושעת. העותרים טענו כי פסק הדין מעורר שאלות משפטיות כבדות משקל, ובהן תחולתה של חובה נורמטיבית ללא יכולת פיזית לפעול, הקשר הסיבתי בין מחדלם לבין האסון, ופרשנותה של רשלנות פושעת לפי סעיף 21 לחוק העונשין. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה, ולא מצא כל חריגה מהפסיקה המקובלת. פסק הדין אישר את יכולת הצפייה הפיזית של ליקויי הרצפה ואת הקשר הסיבתי העובדתי, בהתאם לפסיקה הרווחת בנושא רשלנות פושעת. טענות העותרים, שכוונו לממצאים עובדתיים, לא הצדיקו דיון נוסף. יתר על כן, בית המשפט אישר את ההבחנה בין רשלנות פלילית לרשלנות אזרחית, בהתאם לפסקי דין קודמים. דעות חלוקות בספרות המשפטית לא הספיקו כדי להצדיק בחינה מחודשת של הפסיקה המקובלת בנושא רשלנות. כתוצאה מכך, נדחתה הבקשה לדיון נוסף, תוך שמירה על ההרשעה וגזר הדין המקוריים.