ת"א 62322-11-23

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב החלטת בנק לחסום חשבון של לקוח, כלומר גישה, עמותה המעניקה סיוע משפטי לתושבי עזה. הבנק, בנק לאומי, נימק החלטה זו בשני חששות עיקריים. ראשית, גישה ביקש העברות כספים מחו"ל, כולל לאנשים פרטיים בעזה, שהבנק התקשה לברר את טיבן ולאתרן. שנית, הבנק התייחס לפרסומי האגודה ברשתות החברתיות והגדיר אותם כ"אנטי-ישראליים" ובעלי פוטנציאל להסתה לאלימות או לטרור. השופט פסק לטובת גישה, והורה לבנק לבטל לאלתר את חסימת חשבון העמותה. בפסק הדין נקבע כי על הבנקים לנהוג בסבירות ובנאמנות כלפי לקוחותיהם, במיוחד בעת מתן שירותים חיוניים, וכי החלטת הבנק אינה סבירה. באשר להעברות המבוקשות, קיבלה השופטת את הסברה של גישה כי הן נועדו לשירותי פרילנסר ולקבלת כספים מעמותה גרמנית לסיוע משפטי לבעלי עסקים בעזה. הבנק לא הביא כל ראיה לכך שהעמותה חילקה כספים לגופים או לאנשים מפוקפקים, ואף לא טען לפעילות חריגה בחשבון מעבר לשתי ההעברות המדוברות. באשר לפרסומי גישה, הדגישה השופטת כי יש לשמור על חופש הביטוי, גם בנסיבות חריגות כמו מלחמה. הפרסומים, אף שמתחו ביקורת על פעולות ישראל, לא היוו עילה סבירה לסירוב לקבל שירותים בנקאיים, במיוחד משום שהיו הבעת דעה ולא פגעו ישירות בבנק. עוד הדגישה השופטת כי אין לראות בבנקים שלוחה של רשויות אכיפת החוק, במיוחד כשמדובר בלשון הרע או בעבירות אחרות הקשורות לפרסומים נכונים או שגויים. יתר על כן, הבנק לא פעל בהתאם לנהלים התקינים בכך שלא נתן לגישה הזדמנות להסביר את התנועות או הפרסומים לפני חסימת החשבון. היא גם לא פעלה במידתיות, שכן יכלה להגביל עסקאות ספציפיות במקום להטיל איסור מוחלט. השופט הגיע למסקנה כי הבנק לא עמד בנטל ההוכחה המוגבר הנדרש כדי להצדיק חסימת חשבון קיים וכי החלטתו אינה סבירה. לפיכך הוטל על הבנק לפתוח את חסימת החשבון של גישה וחויב לשלם הוצאות בסך 20 אלף שקל לעמותה.