ע"א 30530-11-23

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך על פירוק שיתוף הכולל חלקת קרקע עם מבנה המכיל ארבע יחידות. בית המשפט קמא הורה על פירוק השותפות באמצעות רישום בית משותף, מינה כונס נכסים ופירט את ההוצאות וההוצאות הכרוכות בפסק הדין. המבקשים, המערערים על פסק הדין, ביקשו עיכוב ביצוע, לו התנגדו המשיבים. הדיון בשופט נפתח בהתוויית המסגרת המשפטית לעיכוב ביצוע פסק דין בערעור, תוך הדגשה כי על המבקשים להוכיח הן סיכויי הצלחה גבוהים בערעור והן פוטנציאל לנזק בלתי הפיך אם הביצוע לא יתעכב. השופטת מציינת כי סיכויי הצלחת הערעור אינם גבוהים, נוכח התשתית העובדתית והמהימנה של פסק דינו של בית משפט קמא, ושקילתם הקפדנית של טיעונים משפטיים. עוד מציינת השופטת כי טענות המבקשים, ובפרט בדבר האישור הנדרש מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה והצורך בחוות דעת של המפקח על רישום המקרקעין טרם מתן פסק הדין, חסרות תוכן. השופט מתייחס גם למאזן הנוחות וקובע כי המבקשים לא הוכיחו די הצורך כי לא ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, ואף לא הוכיחו נזק בלתי הפיך. בהתחשב בכך שפירוק השותפות הוא דרישה מוצדקת במקרה זה, והליך הרישום צפוי להימשך זמן רב, השופט מצדד במשיבים. השופט מגיע למסקנה כי אין הצדקה לעכב את ביצוע פסק הדין, לרבות את עבודת כונס הנכסים, מה גם שכל שינוי הנדרש עקב הערעור יכול להיעשות במהלך הליך הרישום, וניתן לתקן את הנזק הכלכלי שנגרם למבקשים. לפיכך, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית, והמבקשים נדרשים לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין.