ת"א 8297/04

תקציר

השופט, לאחר ששמע את הטיעונים ובחן את חומר הראיות, החליט לדחות את התביעה נגד הנתבע. מערכת היחסים בין הנתבע לבין התובע, אסרף, החלה בשנת 1991 וכללה ייעוץ עסקי ומשפטי. בעקבות פטירת בעלה של התובעת, הוחלט למכור את הדירה בה התגוררה התובעת ולחלק את התמורה. בתוך המשפחה התגלעו חילוקי דעות לגבי חלוקת הכסף. הבן, אסרף, טיפל בעניינים הכספיים והיה המתווך בעסקאות. השאלה המרכזית הייתה בנוגע להעברה של 50,000$ מחלקו של התובע בתמורת מכירת הדירה. השופט מצא את עדותה של התובעת כבלתי אמינה בשל בעיות זיכרון הקשורות לגילה ולבריאותה. הנאשם ואסרף הציגו גרסאות סותרות לאירועים בנוגע למטרת ההעברה. השופטת לא הצליחה לקבוע באופן חד משמעי האם התובעת עצמה או בנה הורו לנתבעת לבצע את ההעברה. השופטת ציינה כי התנהגותו של הנתבע עוררה חששות מסוימים, אך אין בהם די כדי להסיק כי הוא שימש כנאמן לכספי התובע. עוד צוין כי נראה כי התביעה עצמה נבעה מחילוקי דעות משפחתיים ומתסכולה של הנכדה מחלוקת הכספים ממכירת הדירה, מה גם שעול הטיפול בתובע נפל עליה. השופט מצא כי אין זה סביר שהנתבע ייחשב כנאמן, שכן הוא כבר העביר את החלק העיקרי של הכספים לאסרף לפני הקמת הנאמנות הנטענת. בנוסף, בנה של התובעת, אסרף, שהיה אחראי על ענייניה הכספיים של אמו, לא סבר כי יש הצדקה לתביעה, מה שמצביע על כך שהיא חסרת כל בסיס ממשי. מכל הטעמים הללו פסק השופט לטובת הנתבע, והתביעה נדחתה.