עת"מ 15626-06-10

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה לדחות הבהרה של החלטה קודמת של ועדת ערר. ההבהרה, שניתנה זמן קצר לאחר ההחלטה, הייתה לא רק מוסמכת אלא גם סבירה ושקולה. ועדת הערר, שפעלה לטובת הכלל, היתה מוצדקת בהבהרת החלטתה הקודמת כדי למנוע אי הבנה, מה גם שלא שינתה את ההחלטה המקורית. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הוא אינו מתערב בשיקול דעתם של גופים מינהליים, אלא בוחן את סבירות החלטותיהם. במקרה זה, ההבהרה נמצאה סבירה, שכן היא התיישרה עם היחס ההיררכי בין תכניות שונות ולא התעלמה מהוראות תכנית המתאר הארצית. טענות העותר בדבר הליך קבלת הבהרות, זכות ההיוועצות והחלטת המועצה הארצית נמצאו בלתי רלוונטיות. בהיעדר ראיות לפסול מינהלי או לשיקול דעת בלתי סביר, לא ראה בית המשפט עילה להתערב. מאחר שההבהרה לא החמירה את מצבו של העותר, ונוכח האינטרס הציבורי ביישום נכון של החלטות, נדחתה העתירה. העותר חויב לשלם למשיבים שכר טרחת עורך דין בסך 18,000 ₪.