בש"א 2179/13

תקציר

בפסק דין זה נעתר בית המשפט לבקשת המבקשים להארכת מועד להגשת ערעור על שתי החלטות הנוגעות למקרקעין. ההחלטה הראשונה, מיום 11.2.2013, דחתה את בקשת המבקשים לצו מניעה, וההחלטה השנייה, מיום 25.2.2013, דחתה את בקשתם לעיון חוזר. המבקשים טענו כי יש לחשב את המועד להגשת ערעור ממועד ההחלטה השנייה, או לחילופין כי "טעם מיוחד" מצדיק את ההארכה. בית המשפט דחה את טענתם המקדמית של המבקשים, אך קיבל את טענתם החלופית. נקבע כי הבקשה להארכה לגבי ההחלטה הראשונה הוגשה ארבעה ימים לאחר המועד האחרון, ואילו הבקשה להחלטה השנייה הוגשה לפני כן. בית המשפט קבע כי נסיבות המקרה מצדיקות הארכה, חרף טעותם המשפטית של המבקשים, שכן התנהלותם הצביעה על כוונה לערער על שתי ההחלטות, וחלף זמן קצר יחסית מהמועד האחרון. בנוסף, אופי ההליך, הסכסוך המתמשך בין הצדדים והיעדר הפגיעה במשיבים תרמו להכרעה. עם זאת, חויבו המבקשים לשלם את הוצאות המשיבים כתנאי. בית המשפט הדגיש כי החלטה זו אינה מהווה תקדים, ויש לבחון את קיומו של טעם מיוחד על פי נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה. למבקשים ניתנה ארכה קצרה, וההחלטה הייתה אמורה להימסר לצדדים בהקדם.