בג"צ 4076/20

תקציר

העתירה הנדונה מבקשת מבית המשפט להתערב בהוראות תיקון לחוק היסוד שחוקקה הכנסת. העותרת טוענת כי החלת תיקון זה פוגעת בעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית. המשיבים הגישו התנגדויות מקדמיות לעתירה, לרבות טענה כי יש לדחות את העתירה משום שאין לה תשתית משפטית מינימלית לתמוך בבקשתה לסעד חריג. לאחר ששקל את העתירה ואת ההתנגדויות המקדמיות הללו, מסכים בית המשפט עם המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף. העתירה אינה מספקת בסיס משפטי מספק להתערבותו של בית המשפט, ואינה מצליחה לשכנע את בית המשפט כי יש לאמץ את דוקטרינת "התיקון החוקתי הבלתי חוקתי" במשפט החוקתי הישראלי, ואף אינה מדגימה מדוע תיקון זה נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים את החלתה של דוקטרינה זו. בנוסף, העתירה נעדרת כל ביקורת על יסודותיו המשפטיים של התיקון או הסברים מדוע אין לאמצו, תוך הסתמכות על מסמך בלתי מחייב בלבד. יתר על כן, העותרת אף אינה מנסה להסביר מדוע יש לראות בתיקון זה, שהוא נוסח קבוע של הסדר שהיה זמני בעבר, חריג דיו כדי להצדיק את ההתערבות החריגה המבוקשת. לבסוף, בית המשפט מדגיש כי אין זה מתפקידו להתערב בהליכי החקיקה של הכנסת, במיוחד כאשר מדובר בחקיקת חוקי יסוד. מטעמים אלה מגיע בית המשפט למסקנה כי העתירה אינה מניחה תשתית משפטית מינימלית ועל כן היא נדחית.