עע"א 1438/05

תקציר

ועדת השחרורים דחתה פעמיים את בקשתו של אסיר לשחרור מוקדם, בנימוק של חשש למסוכנותו של העותר לציבור. העותר, המרצה עונש מאסר של 20 שנה בגין עבירות חמורות, בהן חברות בפתח ומעורבות בהנחת מטען חבלה, טען כי עמדותיו השתנו והוא תומך בשלום ובדו-קיום. עם זאת, הוועדה מצאה כי הוא עדיין מהווה איום, והצביעה על השתייכותו לארגון טרור, כפי שאושר על ידי מידע מודיעיני חסוי. בית המשפט הסכים עם הערכת הוועדה והגיע למסקנה כי חומרת העבירה והאווירה הביטחונית הנוכחית מצדיקים שלילת שחרור מוקדם. העותר נמנע מלהציג ראיות משכנעות למחויבותו לאי-אלימות ולשינוי לב, במיוחד לאחר אינתיפאדת אל-אקצא. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לוועדת השחרורים ואת תפקידה המצומצם של הביקורת השיפוטית במקרים כאלה, ומצא כי החלטת הוועדה סבירה. כמו כן, ציין בית המשפט כי העותר יכול להגיש בקשה מחודשת לשחרור מוקדם ולהציג ראיות חדשות לשיקום. נוכח חומרת העבירות והיעדר ראיות משכנעות לשינוי אידיאולוגי מתמשך, נדחתה העתירה לשחרור מוקדם.