ת"א 31754-07-18

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת בנוגע לזכויות בחלקת קרקע. התובעים, שהוכיחו את בעלותם החוקית בנכס, רשאים לדרוש את סילוק הנתבעים מהקרקע, שכן הנתבעים לא הציגו כל טענה תקפה המצדיקה את תפיסתם. טענות הנתבעים, שהתבססו על רכישה במרמה, היעדר אישור בית המשפט ופירוק שותפות, נדחו מאחר שלא הציגו ראיות מוצקות התומכות בטענותיהם. יתר על כן, היעדרותם של הנאשמים במהלך דיון ההוכחות התפרשה כוויתור על זכותם להשתמש בקרקע. בית המשפט גם דחה את טענת השיהוי, שכן התובע עם רכישת הזכויות האחרונה בשנים 2012-2013 לא יכול להיחשב כמי שהשתהה בהגשת התביעה. מעבר לחוסר הזכויות של הנתבעים, רק אחמד הופיע כדי להגן על התביעה, וטענותיו לא הספיקו כדי לבסס זכות כלשהי על הקרקע. יתר על כן, בית המשפט לא קיבל את טענותיו נגד רישום הערת אזהרה לטובת אחד התובעים, שפירא. אחמד טענה גם כי ירשה חלק מהקרקע מסלחה, אך הדבר סותר את העובדה שהיא מכרה את זכויותיה בקרקע בשנת 1999. גם אם היו לאחמד תביעות תקפות כלשהן על הקרקע, בית המשפט סבר כי אין זה סביר לאפשר לנתבעים להישאר בנכס בשל הפגיעה המהותית שנגרמה לבעלים החוקיים, במיוחד בהתחשב בבנייה הבלתי חוקית על הקרקע. פסק הדין מורה אפוא על פינוי הנתבעים והריסת כל המבנים שנבנו על הקרקע, תוך דחיית מועד הפינוי של בניין המגורים כדי לגרום להפרעה מינימלית לחיי הנתבעים המתגוררים בו. בנוסף, הנתבעים נדרשים לכסות את שכר טרחת עורך הדין של התובעים והוצאות נוספות. פסק דין זה נועד להשיב את זכויות הבעלים החוקיים ומעביר מסר כי לא נסבול השתלטות ובנייה בלתי חוקית.