פ"א 34261-09-14

תקציר

המערער ביקש הארכת מועד לערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בעניין דו"ח חניה בשווי 100 ש"ח, שהונפק לבתו והוגדל ל-620 ש"ח בתוספת קנסות וריבית. הערעור הוגש באיחור של שנה ממה שהיה צריך להיות, והמערערת נימקה שיהוי זה בטעות בנוגע למספר ימי הפגרה של בית המשפט, בטענה שמדובר בטעות בתום לב. עם זאת, השופט מצא כי טעות זו אינה מהווה סיבה מספקת לעיכוב, במיוחד נוכח היעדר סיכויים להליך העיקרי. השופטת ציינה כי טענות המערערת, כגון הטענה כי הודעת הקנס לא נשלחה כראוי, משוללות כל יסוד ואינן עולות בקנה אחד עם החוק. זאת ועוד, המערער בזבז זמן שיפוטי יקר בכך שלא היה מוכן כראוי לדיונים. בסופו של דבר, השופט קבע כי אין הצדקה למתן ארכה ודחה את הבקשה, תוך שמירה על החלטת הערכאה הנמוכה יותר. למרבה הפלא, בחרה השופטת שלא לחייב את המערערת בהוצאות כלשהן, למרות הטענות החלשות שהוצגו. לפיכך, גם הערעור נדחה.