תמ"ש 29180-02-15

תקציר

התיק נסוב סביב תוקפו של הסכם גירושין והאם ניתן לבטלו שנים לאחר שאושר על ידי בית המשפט ושולב בפסק דין. השאלה המרכזית היא האם התנהלות הצדדים ומעשיהם לאחר אישור הסכם הגירושין מעידים על ביטולו. החוק מחייב שהסכמי ממון יאושרו על ידי בית המשפט כדי להבטיח שהם ייחתמו מרצון ובידע. דרישה זו נועדה להגן על האופי העדין והמורכב של יחסי בני זוג. על בית המשפט לאשר כל שינוי בהסכמים אלה, אך ביטול, בהיותו שקול לחזרה למצב הראשוני, אינו מחייב התערבות של בית המשפט. ביטול יכול להתרחש באמצעות התנהגות, בתנאי שהיא משותפת לשני הצדדים ומוכחת על ידי עובדות ונסיבות. במקרה זה, פעולות הצדדים, לרבות המשך החיים המשותפים, הבאת ילד נוסף לעולם ואי גירושין, מצביעות על כוונה משותפת לבטל את הסכם הגירושין. כמו כן, הצדדים ניסחו הסכם חדש בנוגע למשמורת ומזונות, תוך ביטול הוראות קודמות בהסכם הגירושין. עיקרו של הסכם גירושין, המשקף איזון הדדי בין זכויות וחובות, מרמז כי ביטול חלקים ממנו יהפוך את ההסכם כולו לבטל. התנהלות יכולה לבטל הסכם גירושין, במיוחד כאשר הוא משותף, מהותי ואינו עולה בקנה אחד עם תנאי ההסכם. שני הצדדים פעלו בניגוד להסכם הגירושין במשך מספר שנים, כאשר הנתבע אף עתר לאיזון משאבים, בניגוד להסכם הקיים. עדותה של התובעת, יחד עם גרסתה השגויה של הנתבעת לאירועים, תומכת במסקנה כי הסכם הגירושין בוטל. משכך, בית המשפט מכריז על הסכם הגירושין כבטל בהתבסס על עקרון תום הלב ועל דוקטרינת ההשתק. פסק הדין מחזק את עקרונות הצדק וההגינות, ומבטיח כי ההסכמים ישקפו את רצונם החופשי של הצדדים ואת כוונותיהם הנוכחיות. הנתבע מצווה לשאת בהוצאות התובע, וניתן לפרסם את ההחלטה בעילום שם.