עת"מ 27089-02-15

תקציר

העותרת מפעילה מלון עם בריכת שחייה מזה כ-20 שנה ומחדשת שוב ושוב את רישיון העסק שלה. בעת הגשת הבקשה לחידוש רישיון נמסר לעותר כי אחד התנאים לחידוש הוא התקנת הצללה מעל 25% משטח המים של הבריכה כדי להגן על בריאות הציבור מפני חשיפת יתר לשמש. העותרת טענה כי דרישה זו אינה חוקית, בלתי סבירה ופוגעת בזכויותיה החוקתיות לחופש העיסוק והקניין. עוד נטען כי משרד הבריאות לא פעל בהתאם לנוהל המנהלי התקין, לא ערך בדיקה ראויה ולא שקל את עניינו של העותר בחידוש. משרד הבריאות טען כי בסמכותו להוסיף את התנאי וכי לעותר אין אינטרס הסתמכות משום שהרישיון זמני. בית המשפט קבע כי למשרד הבריאות יש סמכות להוסיף תנאים לרישיון עסק. עם זאת, נמצא כי משרד הבריאות לא פעל בהתאם לכללי המשפט המנהלי. בית המשפט מתח ביקורת על משרד הבריאות על כך שהוא מסתמך באופן עיוור על הוראות מתקנות אחרות, אינו עורך בדיקה ראויה ואינו מנמק את החלטותיו או מספק להן תשתית עובדתית. עוד נמצא כי משרד הבריאות התעלם מאינטרס ההסתמכות של העותרת ולא הצליח לאזן אותו עם הצורך להגן על בריאות הציבור. יתר על כן, בית המשפט ציין כי שאיפתו של משרד הבריאות להגן על הציבור מפני נזקי השמש הייתה ראויה, אך האופן שבו הטיל תנאי זה אינו ראוי. בסופו של דבר קיבל בית המשפט את העתירה וביטל את החלטת משרד הבריאות להוסיף את תנאי ההצללה לרישיון העותר. במקום זאת, נדרשה העותרת להציב סביב הבריכה שלטים המתריעים על סכנות החשיפה לשמש ומפרטים את היקף ההצללה מעל המים. משרד הבריאות חויב לכסות את הוצאות העותר, ורשות הרישוי העירונית תחדש את רישיון העסק של העותר ללא תנאי ההצללה. החלטת בית המשפט לא מנעה ממשרד הבריאות לשוב ולעסוק בנושא בהליך מינהלי תקין, אך הדגישה כי יש להסדיר סוגיה ארצית כזו באמצעות החקיקה המתאימה.