עת"מ 7872-04-21

תקציר

העותרת, שאמה הייתה לכאורה בת לסב יהודי, ביקשה לקבל מעמד מכוח חוק השבות. המשיב דחה את בקשת העותרת בנימוק שאין הוכחה חד משמעית לקשר הביולוגי בין אמו של העותר לבין הסב היהודי לכאורה. עם זאת, בית המשפט מצא כי החלטת המשיב אינה סבירה משום שהיא לא התייחסה לראיות קריטיות שהוצגו על ידי העותר ולא נתנה להן משקל מספיק. לגופו של עניין, ציין בית המשפט כי רישומי לידה רשמיים ומסמכים נוספים תומכים בטענת העותרת כי הסב הנטען היה אבי אמו, הגם שהדבר לא נרשם בעת לידתה בשל נישואי הסב לאישה אחרת. מרישומים אלה עולה כי הסב דיווח על הלידה והתגורר באותה כתובת כמו סבתו של העותר, דבר המצביע על מגורים משותפים. יתר על כן, פרטי אמה של העותרת עודכנו ברישומים רשמיים זמן קצר לאחר נישואי הסב לסבתו של העותר, דבר המחזק את טענת האבהות. דרישת המשיב להוכחה חד-משמעית הייתה בלתי סבירה, מה גם שהמשיב עצמו ציין בעבר כי די בראיות נסיבתיות. בנוסף, התעלם המשיב מכך שדודתו של העותר, אחות אמו של העותר, קיבלה מעמד לפי חוק השבות כבתו של אותו סב. בית המשפט הגיע למסקנה כי העותר הציג ראיות מנהליות מספיקות לביסוס חזקת הזכאות, ובהיעדר כל ראיה המעלה חשד מבוסס, בוטלה החלטת המשיב. כתוצאה מכך היה העותר זכאי למעמד מכוח חוק השבות כנכדו של יהודי. כמו כן, חויב המשיב בהוצאות העותר ובשכר טרחת עורך דין, בסך של 15,000 ₪.