בע"מ 4879/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת רשות ערעור על פסק דין קודם שהורה על מכירת נכס שבמחלוקת. ההיסטוריה הארוכה של התיק עוסקת בסכסוך רכושי בין מבקש לבין מספר משיבים בנוגע לבעלות על בית בתל אביב, לאחר פטירת הבעלים. המבקש טען כי הוא הבעלים היחיד של הנכס בשל עסקת מתנה שבוצעה לפני פטירת הבעלים. עם זאת, בית המשפט לענייני משפחה דחה את תביעת המבקש, והוביל אותם לערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט המחוזי דחה גם את בקשת המבקש לעכב את ביצוע המכירה. לאחר מכן הגיש המבקש בקשה נוספת למתן רשות ערעור, אשר נדחתה. ההחלטה מתבססת על ההבנה כי עצם הגשת הערעור אינה מעכבת אוטומטית את ביצוע פסק הדין עליו מערערים. כדי להצדיק עיכוב ביצוע יש להוכיח הן את סיכויי ההצלחה בערעור והן את הטיה ברורה במאזן הנוחות כלפי המבקש. במקרה זה, בית המשפט מצא כי המבקש לא עמד בדרישות אלה. בית המשפט ציין כי הנכס הנדון אינו למגורים וכי זיכרונות הילדות של המבקש ממנו אינם גוברים על זכותם של המשיבים להשתמש בנכס וליהנות ממנו. יתר על כן, בית המשפט שקל את השיהוי של המבקשים בעמידה על זכויותיהם ואת ההיסטוריה המשפטית הענפה, ומצא כי הוא מערער באופן משמעותי על הצלחת הערעור. בפסק הדין מודגש כי המבקשים לא סיפקו תשתית עובדתית לטענה כי זכויותיהם ייפגעו ללא שיהוי בביצוע. מנגד, עמדו המשיבים בחוסר ודאות מתמשך לגבי השימוש ומימוש רכושם. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי לא יתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי ודחה את בקשת רשות הערעור. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו שיהוי בביצוע הוא חריג וכפוף לתנאים מחמירים, אשר המבקש לא עמד בהם במקרה זה.