סע"ש 27335-11-18

תקציר

התובע, עובד בסטודיו, הגיש תביעה נגד שלושת מעסיקיו בזה אחר זה, בטענה לשכר והטבות שונות שלא שולמו. המעסיק הראשון הפעיל את הסטודיו בין השנים 2000-2011, השני בין השנים 2011-2018 והשלישי משנת 2018 ועד להתפטרות התובע בשנת 2020. בית הדין קבע כי התפטרותו של התובע מהמעסיק השלישי מזכה אותו בפיצויי פיטורים, שכן אי תשלום שכרו והפרשותיו לקרן הפנסיה היוו הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. עם זאת, מאחר שההתפטרות לא הייתה בגדר פיטורים, התובעת לא הייתה זכאית לפיצויי הפיטורים המלאים הנתבעים. המעסיק השלישי היה אחראי לתשלום פיצויי הפיטורים עבור כל תקופת העסקתו של התובע בסטודיו, שכן שינוי הבעלות לא קטע את רצף זכויותיו. באשר לזכויות הנתבעות כנגד המעסיק הראשון והשני, קבע בית הדין כי התובעת זכאית לדמי נסיעה, תוספת גמול עבור עבודה בשבת, דמי חגים ודמי הבראה. המעסיק הראשון והשני היו אחראים במשותף לתשלום הטבות אלה. בית המשפט דחה את טענת התובעת להרים מסך התאגדות ולחייב את הנתבעים באופן אישי בחובות המעסיק הראשון והשני. לא נמצאו ראיות להונאה, ערבוב נכסים או התנהגות בלתי הולמת אחרת שתצדיק את הרמת המסך. לגבי תקופת ההעסקה אצל המעסיק השלישי קבע בית הדין כי התובעת זכאית לפדיון חופשה, פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לפנסיה לעבודה בשבתות, פיצוי בגין הלנת שכר ואי המצאת תלוש שכר ופיצוי בגין אי הודעה לעובד. המעסיק השלישי היה האחראי הבלעדי לתשלומים אלה. ככלל, התביעה נגד המעסיק הראשון והשלישי התקבלה, ואילו התביעה נגד המעסיק השני נדחתה. המעסיקים הראשון והשלישי חויבו לשלם לתובעת סכומים שונים, לרבות פיצויי פיטורים, בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. המעסיק השני חויב לשלם את הוצאות התובע ושכר טרחת עורך דין. התובע חויב לשלם את הוצאותיו ושכר טרחת עורך דינו של המעסיק השני.