ת"א 1943/03

תקציר

פסק דין זה דן בגובה הפיצוי המגיע לבני משפחתו של נפגע תאונה. השופט קובע כי אם הסיוע שניתן לנפגע הוא חריג או חריג, אזי בני המשפחה זכאים לפיצוי. עוד קובעת השופטת כי יש לבחון את הסיוע והטיפול הסיעודי הניתנים על ידי המשפחה באופן פרטני ועובדתי. במקרה זה קובעת השופטת כי היחס שהעניקה המשפחה היה חריג ויש לקבל פיצוי של 24 אלף שקל, שיחולק ביניהם שווה בשווה. השופט גם מסיק כי הוצאות הנסיעה והאפוטרופסות ניתנות לפיצוי במקרה זה. עם זאת, הוצאות קבורה ואזכרה לא יכוסו מכיוון שלא נתבעו בהצהרה המתוקנת. כאשר מדובר בהפסד שכר עבר, השופט מחליט כי הסכום המקסימלי שהמנוח יכול היה להשתכר מיום התאונה ועד למועד מותו היה שכר המינימום במשק, ומחשב סכום זה כ-29,015 ₪. השופט דן גם באובדן "השנים האבודות" וקובע לצורך חישוב זה את שכרו של המנוח על 4,000 ₪. השופט קובע כי הנזק שנגרם לעיזבון ב"שנים האבודות" הוא 207,866 שקל. סכום זה מחושב על ידי חלוקת שכרו הצפוי של הנפטר לאורך השנים בהן היה עובד אלמלא נפטר. לאחר חישוב סכום הפיצויים הכולל קובעת השופטת כי יש לנכות את הסכומים הבאים: תשלום חד פעמי שקיבל המנוח והקצבאות ששולמו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי. לבסוף, השופט מורה כי הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין יישאו על הנתבע, אשר יחושבו בשיעור של 13% כולל מע"מ מסכום הפיצוי הכולל שנפסק.