ת"א 33072-12-23

תקציר

ניתוח משפטי זה בוחן את החלטת בית המשפט בנוגע לבקשות לגילוי, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים הקשורים לחשיפת מסמכים וחסיון. * **עקרון "משחק הקלפים הפתוחים" בגילוי מסמכים:** בית המשפט מדגיש את הכלל הבסיסי של גילוי מסמכים בהליכים אזרחיים, תוך שהוא מצטט את השופט (בדימוס) י' דנציגר בע"א 4776/13 Milgerd Nominees Pty Limited נ' דונלי. עיקרון זה מחייב את הצדדים לחשוף מסמכים ככל האפשר. המטרה היא להציג בפני בית המשפט את מלוא התשתית הראייתית הרלוונטית ליישוב סכסוכים, הן לחקר האמת והן ליעילות ההליכים. כלל זה גם מגן על זכותו של בעל דין להליך תקין על ידי מניעת ראיות פתע. * **רלוונטיות כתנאי סף לגילוי:** תקנה 57 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2019, קובעת כי מסמכי הגילוי חייבים להתייחס לעניינים שבמחלוקת בין הצדדים. בית המשפט, מצטט את הנשיא י' עמית, מציין כי קשה להגדיר את הרלוונטיות מראש והיא נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט על סמך השכל הישר וכתבי הטענות. בעוד שהגישה לרלוונטיות היא ליברלית, ומאפשרת מסמכים המסייעים לקו חקירה או מקדמים את עניינו של צד, "דיג מסמכים" אינו אסור מטבעו. עם זאת, רלוונטיות היא תנאי הכרחי, וצווי גילוי ניתנים רק כאשר הראיות רלוונטיות. בית המשפט דוחה את הטענות של "אם זה לא יועיל לא יזיק" מכיוון שהן אינן עומדות בסטנדרט הרלוונטיות. * **ההבחנה בין שלב הגילוי לבין שלב הראיות:** בית המשפט, בהתייחסו לנשיא (בדימוס) א' גרוניס בע"א 4234/05 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' פלץ, מבהיר כי שלב הגילוי אינו צריך להוות תחליף לשלב ההוכחות. בעוד שמודעות לחומרים של הצדדים היריבים יכולה לסייע בגילוי האמת, תהליך הגילוי והבדיקה לא אמור להקדים את ההצגה והבחינה הרשמית של ראיות במשפט. בית המשפט מציין כי העלמת מסמכים במהלך הגילוי, אם מאוחר יותר נמצא מכוון, עלולה להיות בעלת השלכות ראייתיות שליליות ועלולה להוביל לקביעת נזק ראייתי, כאשר הפורום הנכון לבירור כזה הוא שלב הראיות. * **האינטרס הציבורי בדיווח על פעילות בלתי חוקית והגנה על מודיעים:** בהתייחסו לבקשת הנתבעים בנוגע לשאלון שאלה 4, בית המשפט מדגיש את האינטרס הציבורי במניעה וגילוי של שימוש בלתי חוקי בחשמל. למרות שבית המשפט אינו מורה באופן ישיר לחשוף את זהות המודיע, בית המשפט מכיר בכך שחשיפת תוצאות הבדיקה יכולה לסייע בעקיפין בזיהוי המודיע על ידי צמצום מסגרת הזמן של המודעות. בית המשפט משווה את עקרון ההגנה על מודיעים, תוך שהוא מצטט את דברי הנשיא המנוח מ' שמגר בבג"ץ 174/83 שכנר נ. שר האוצר, שהדגיש כי החשש מפני חשיפה עלול להרתיע מודיעים, ובכך לפגוע בזרימה חופשית של מידע חיוני, גם בהיעדר הוראות סטטוטוריות ספציפיות לסודיות. * **חידוש משפטי בקביעת "סודיות מסמכים שהוכנו לקראת המשפט":** בית המשפט מתעמק במושג "סודיות מסמכים שהוכנו לקראת המשפט", ומבדיל אותו מחסיון עורך דין-לקוח. חיסיון זה חל כאשר המטרה הדומיננטית של מסמך הייתה לקראת התדיינות משפטית. בית המשפט, בהתייחסו לנשיא י' עמית ב"פרשת אנונימוס", מתווה דרך לקביעת תכלית דומיננטית זו על ידי בחינת נסיבות קונקרטיות, לרבות עיתוי ההכנה ביחס לעילת תביעה ידועה, אמירות בתוך המסמכים ופער הזמן בין אירוע, הכנת דו"ח והגשת תביעה. * **שיקול דעתו של בית המשפט בבחינת מסמכים חסויים:** בהדגמה של חדשנות שיפוטית, בית המשפט מדגיש את סמכותו לעיין במסמכים שלגביהם הועלתה טענת חיסיון. הדבר ניכר בהוראתו לתובעת להגיש את פריט 15 מרשימת המסמכים שלה במעטפה סגורה לעיון פרטי של בית המשפט. זה מאפשר לבית המשפט לקבל החלטה מושכלת לגבי טענת החיסיון לפני שהוא מאפשר לצדדים היריבים גישה, תוך איזון בין הצורך בראיות לבין הגנה על חומר חסוי. * **אישור חלקי של בקשת הגילוי:** בית המשפט נעתר חלקית לבקשת הנתבעים בנוגע לפריט 15 ברשימת המסמכים של התובע בכך שהוא מורה על הגשתו לעיון בית המשפט. זה מכיר ברלוונטיות הפוטנציאלית של המסמך תוך כיבוד טענת החיסיון של התובע. ההחלטה הסופית אם הנתבעים יכולים לעיין במסמך נדחית עד לבחינת הדו"ח על ידי בית המשפט. * **הקצאת עלויות:** בית המשפט מורה שכל צד יישא בהוצאותיו, מה שמעיד על גישה מאוזנת לבקשות הצדדים ולתוצאותיהן.