עש"א 4803-01-10

תקציר

הערעור הוא על החלטתו של כבוד הנשיא, השופט (בדימוס) נ' זיילר, מיום 5.8.2009, לו הואצלה סמכותו של שר הבריאות. ההחלטה השעתה את רישיונו של המערער כרוקח למשך שנה, החל מיום 1.12.2009, בשל מספר עבירות שבוצעו על ידו. המערער היה רוקח ובעל בית מרקחת "בני" בתל אביב. במסגרת חקירה בשנת 2005 הודה המערער כי מכר תכשירים רפואיים המחייבים מרשם רופא ללא מרשמים, במשך כשנה וחצי. עניין זה, הידוע כפרשת בנזינו, היווה את העילה העיקרית לקובלנה המשמעתית נגד המערער. בעקבות ביקורות שערך משרד הבריאות, הואשם המערער גם בעבירות נוספות, לרבות הנפקת תכשירים על פי מרשמים מזויפים, אי סדרים בשמירת המרשמים ועוד. המערער הודה בהאשמות שיוחסו לו במהלך דיון שנערך לו בינואר 2006. בעקבות השימוע נמנע מהמערער היתר לשמש "רוקח אחראי". בית המרקחת נסגר בדצמבר 2006 עקב קשיים כלכליים. בנובמבר 2006 הוגשה נגד המערער קובלנה משמעתית, שיוחסה לו מספר עבירות על פקודת הרוקחים. שר הבריאות מינה ועדה לדיון בתלונה, שבסופו של דבר מצאה את המערער אשם בכל העבירות. הוועדה המליצה להתלות את רישיונו של המערער למשך שישה חודשים. עם זאת, השופט זיילר, שבחן את דו"ח הוועדה, קבע כי חומרת מעשיו של המערער, במיוחד בפרשת בנזינו, מחייבת אמצעי משמעת חמורים יותר. עם זאת, נוכח אי העמדתו לדין של שותפו של המערער, החליט השופט זיילר לסטות מדרישת בא כוח המתלונן להתליית הרישיון למשך שמונה שנים, והורה על השעיה של שנה. המערער העלה בערעורו שלוש טענות עיקריות. ראשית, הוא טען כי עמדתו של השופט זיילר במשרד הבריאות מעלה אפשרות ממשית של משוא פנים וניגוד עניינים. שנית, טען המערער כי היה על המשיב לבטל את ההליך המשמעתי נגדו או לזכות אותו בשל אכיפה בררנית של משרד הבריאות בעניינו. שלישית, טען המערער כי התליית רישיונו לא תשרת כל תכלית ראויה. בית המשפט דחה את כל שלוש הטענות. באשר לטענה הראשונה, קבע בית המשפט כי היתרונות שבהאצלת סמכויות שר הבריאות לגוף שיפוטי גוברים על כל חשש למשוא פנים וניגוד עניינים הנובע מכפיפות ארגונית. בטענה השנייה קבע בית המשפט כי ביקורתו של המשיב על הימנעותו של משרד הבריאות מהעמדתו לדין של השותף מעידה על הפעלת שיקול דעת עצמאי. זאת ועוד, הסכים בית המשפט עם המשיב כי ההבחנה בין המערער לבין שותפו מבוססת על שיקולים מקצועיים. לבסוף, ביחס לטענה השלישית, קבע בית המשפט כי חומרת מעשיו של המערער מצדיקה את האמצעי המשמעתי, וכי אי העמדתו לדין של השותף אינה מחייבת הקלה נוספת. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערערת לא הוכיחה כל טעות מהותית בהחלטתו של השופט זיילר, ולפיכך דחה את הערעור. בהתאם לכך, רישיונו של המערער יוותר על תנאי למשך שנה, החל מיום 1.11.2011.