עמ"נ 181/07

תקציר

פסק דין זה נסוב סביב חלקת קרקע, המכונה מגרש 74 בגוש 8255, והפיצויים שתבעה רוכשתה, דליה שוב, בגין נזק שנגרם מתוכנית בניין עיר. השאלה המרכזית היא האם המוכרים העבירו את הזכות לתבוע פיצוי זה לדליה כאשר מכרו לה את הקרקע. פסק הדין בוחן שאלה זו בשלושה נושאים עיקריים. ראשית, היא בוחנת האם ניתן להעביר זכות כזו לתבוע פיצויים מבעל הקרקע לצד אחר. מסקנת פסק הדין היא כי אמנם מדובר בזכות אישית, אך ניתן להעבירה, באופן עקרוני, ועקרונית הייתה למוכרים סמכות לעשות כן במקרה זה. שנית, נבחנת התערבותה של קביעה עובדתית של ועדת הערר המחוזית מרכז, שקבעה כי המוכרים לא ידעו על זכותם לתבוע פיצויים ולכן לא יכלו להעבירה. השופטת מסרבת להתערב בקביעה זו, שכן היא מבוססת על אמון ועדת הערר בעדותו של עורך הדין של המוכרים ועל שיקולים הגיוניים לגבי מחיר המכירה. לבסוף, נבחנות השלכותיו של פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בתל אביב, שקבע כי המוכרים המחו את הזכות לדליה. בפסק הדין נקבע כי פסק דין זה לא יצר מניעה משפטית, שכן מדובר בזיכוי שהוועדה המקומית לא יכלה לערער עליו, ומשכך יכלה ועדת הערר להגיע למסקנה שונה. ככלל, השופט מחליט לדחות את הערעור הנוכחי על כנו בקביעת ועדת הערר, ולהותיר את החלטת הוועדה על כנה. בנוסף, השופט מורה למערערת לשלם למשיב הוצאות ודמי שכירות בסך 50,000 ₪.