ת"פ 76413-12-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במקרה של תקיפת שוטר. הנאשם, שהיה בין קבוצת מפגינים שהשתתפה בהתפרעות, השליך כיסאות במרחב הציבורי וניסה לתקוף שוטר תורן. מעשה זה, שלא גרם לפגיעה כלשהי בשוטר, תרם למהומה שהתפתחה, במהלכה נפצע השוטר ברגלו. על פי החוק, חומרת העבירה אינה זניחה. עם זאת, חשוב לציין כי מדובר בניסיון תקיפה ולא בעבירה שהושלמה. בית המשפט שקל את הערכים החברתיים המוגנים במקרה זה, הכוללים את יושרתם ושלוות נפשם של גורמי אכיפת החוק, מניעת פגיעה ביכולתם לבצע את תפקידם ושמירה על הסדר והביטחון הציבוריים. מידת הפגיעה בערכים מוגנים אלה היא משמעותית. עיון בפסקי דין קודמים במקרים דומים מגלה מגוון גזרי דין, החל מעבודות שירות ומאסר על תנאי ועד מאסר בפועל. בקביעת מתחם הענישה ההולם הביא בית המשפט בחשבון נסיבות שונות הקשורות ואינן קשורות לביצוע העבירה. מחד גיסא, היה חוסר תכנון וחלקו המינורי יחסית של הנאשם בעבירה, שכן פעל כחלק מקבוצת מפגינים. נלקחו בחשבון הנסיבות שהובילו לביצוע העבירה, היעדר עבר פלילי קודם, קבלת האחריות והבעת החרטה של הנאשם, מאמציו לפצות על הנזק שנגרם, תרומתו החברתית החיובית והזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. בית המשפט התייחס גם להשוואה בין הנאשם לבין נאשם אחר המעורב בתיק, והדגיש כי מצבם אינו זהה וכי לאחרון הרשעה קודמת בעבירת אלימות. בהתחשב במכלול הנסיבות, בית המשפט הציב את הנאשם בקצה התחתון של מתחם הענישה המתאים והחליט על עונש של מאסר על תנאי, לצד מגוון עונשים, לרבות קנס, עבודות שירות, פיצוי לקורבן ומאסר על תנאי. החלטה זו התקבלה לאחר בחינה מדוקדקת של עקרון ההלימה המנחה, השואף לשמור על יחס מידתי בין חומרת העבירה לבין העונש שהוטל. זכות הערעור על פסק הדין שמורה הן לתביעה והן לנאשם, והמועד האחרון נקבע ל-45 יום מיום מתן פסק הדין.